שפת ביבי-ם

מאיר גרוס , ט"ז בכסלו תשע"ה

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

לא יורד גשם- ביבי אשם בבצורת המתהווה. יורד גשם, כמובן שביבי אשם בשיטפונות, בסערות ובנזקים.

יש צער ובוז עמוק בשמיעת חברי כנסת, מומחים- בולטים ביניהם יוצאי מערכת הביטחון- פרשנים ועיתונאים על השנאה המעבירה אותם על דעתם. סיסמת ה"רק לא ביבי" שאימצו אלו, מבזה את האינטליגנציה של שומעיהם, אם לא את הפה הפולט אותם. שהרי אין צורך להסביר, לנמק, לנתח. "רק לא ביבי", לדעת היורקים זאת, הוא כבר הנימוק. זו תעמולת הבחירות שלהם. למעשה, הם מוכנים להכפיש את מדינת ישראל ואנשיה ברחבי העולם בכסות הפוליטית הזאת.

מעניין למה אין הרשעות של "פשע שנאה" בגין כל הרעל הזה המותז כלפיו. המיאוס המופגן כלפי ראש ממשלה נבחר- וכמובן כלפי אישיות ובן אדם- הם בלתי נתפסים. השבוע שמענו ראיון פרידה של השר (לשעבר) פירון. הוא מנה את כל מה שרצה ותכנן לעשות. ממש גרנדיוזי. (ידיד שלי כבר אמר שהוא "רב רפורמי". כלומר, הוא בולט במספר הרפורמות שבשרוולו). מכל מקום, הריאיון היה צפוי ויחד עם זאת נסבל. בסופו נשאל שר החינוך היוצא אם הוא יהיה מוכן לכהן כשר בממשלה עתידית תחת ביבי כראש ממשלה. והוא מיהר להסביר שהוא בא להיות שר חינוך ולא פוליטיקאי וזה מה שמעניין אותו. המראיין נפרד ממנו, הריאיון בעצם הסתיים, ואז ירה בחופזה מי שנחשב לראש מערכת החינוך בארץ: "הוא לא יהיה ראש ממשלה". הפוליטיקאי התפרץ מתוכו באמירה סתמית נחרצת והרס את כל התדמית של איש החינוך. מה גם שכרב הוא הרי יודע למי נמסרה נבואה בימינו. היצר הפוליטי, ביטל אפילו את מידת הזהירות ופגע באומרו. ובאמת חבל. והוא עוד מהטובים לעומת אנשים כגילון, דיסקין, דגן. שלא להזכיר את כבל ופרץ. לא הגינות ולא הוגנות.

והנה, לעזרתו של ביבי באה המציאות והסקרים. המועמדים השונים- בעיני עצמם- לראשות הממשלה מגרדים בקושי שליש ממספר התומכים בו לתפקיד הזה. מול ההאשמות האישיות כלפיו על הרס היחסים עם "ידידתנו הגדולה", אנו שומעים הצהרות תמיכה ואפילו אהבה מופגנת של בכירים בממשל האמריקאי. הקונגרס שם מצטרף לסנאט לתמיכה מרשימה בישראל ולשדרוג משמעותי מאד ביחסים עם ישראל. חוק הלאום שמקהלה תוקפת בגינו את ביבי, מקבל תמיכה ברורה ונלהבת דווקא מהמעצמה היחידה בעולם. המאבק הבינלאומי נגד הגרעין האיראני כל כולו הוא יוזמה ופעילות נחרצת של ביבי, ואפילו מוצלחת למדי. אגב, בניגוד גמור לפחדים של לבני ולפיד.

אפילו במישור הפנימי. העלאת שכר המינימום מתבצעת מיד לאחר פיטורי שר האוצר ובלעדיו. גם שינוי היחס לעובדי הקבלן מתבצע ללא שרי יש עתיד. ובאופן כללי מתברר והולך שביבי דווקא ראש ממשלה לא רע. ובהשוואה לאלטרנטיבות המציעות את עצמן הוא משכמו ומעלה. ענק בין גמדים.

אנחנו, העומדים להצביע, רוצים לשמוע שפה אחרת. התמודדויות ענייניות, הצעות מפורטות והסברים הגיוניים. מי שרוצה להחליף ראש ממשלה צריך לשכנע בנימוקים טובים. מי שהתנהג כתינוק עם גחמות ועקשנות לא חכמה, צריך להישיר מבט לעינינו ולהוכיח שהוא התבגר ויכול להיכנס לעמדה אמתית של מבוגר אחראי ולא רק להצגה של פוזה תקשורתית. אני מתקשה להבין למה אדם ככחלון, שצמח בצלו של ביבי ולא מצא שם את מקומו בין חבריו , מנסה לספר לנו שהוא יצליח להוביל מדינה ולהנהיג ממשלה באזור מוכה טילים של מתנגדים. מוזר, לפחות, אם לא סתם עבודה בעיניים.

אמנם, דרכה של תעמולה הוא שאינה זקוקה למסרים ממשיים. היא פונה ליצרים ולמקומות הנמוכים ביותר. ובעצם מתחמקת מלהתרומם למישור של דיון מתבקש על עקרונות ועל עשייה. אולם, אני מאמין שהפוליטיקאים הכוזבים הללו יגלו, ביום הבחירות, שהציבור הישראלי חכם מהם.