ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו

הרב ישי אביעזר , ט"ז בכסלו תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

כל הלילה נאבקתי / עם מלאך בלתי נראה / מאבק שאין דומה לו / מאבק בלתי נלאה / עם מלאך שאין לו שם / ועודני נושם // בגופי עכשיו צלקת / ויגע ומותש / אנוכי ממשיך ללכת / ויודע שם חדש / שנולד מתוך הליל / ישראל // כתבה נעמי שמר, לכבוד יום העצמאות הל"ה למדינת ישראל.

כשבגופו צלקת מהמאבק העיקש עד עלות השחר, זרחה לו שמש צדקה ומרפא בכנפיה. המאבק צלק בו צלקות גופניות, אך הוא יצא ממנו מחוזק רוחנית.

אם נשווה בין ברכתו של המלאך הנאבק עם יעקב בפנואל, לבין ברכתו של הקב"ה ליעקב בבית אל, נגלה שהברכות זהות זו לזו. "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" בדברי המלאך, לעומת "שמך יעקב לא ייקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל" בדברי הקב"ה. מהי הסיבה לברכה הכפולה?

נראה שהתוכנית של הקב"ה לשלוח מלאך להיאבק עם יעקב, כדי שיעקב יגבר עליו ויתחזק ממנו, השתנתה על ידי יעקב עצמו. הנביא הושע (יב) מבאר את האירוע בספרו: "ויָּשַׂר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו". יעקב המנצח במאבק תובע ברכה לאלתר. הנביא מבאר, שהמלאך בכה והתחנן לפני יעקב שיוותר על הברכה, וימתין עד לברכת ה' בבית אל, אך לשווא.

יעקב לא מוותר. "שלחני כי עלה השחר", נענה ב"לא אשלחך כי אם ברכתני". מדוע מתעקש יעקב על ברכה מהמלאך, ולא נעתר להמתין עד ברכתו של הקב"ה?

נראה בעליל, שיעקב רצה לבוא למפגש עם עשיו עם הברכה של המלאך, ולא להמתין לברכת ה' שתגיע לאחריו. אך לא זו הייתה הכוונה המקורית. התכנון היה שהמלאך ייאבק עם יעקב, אך את הברכה ייתן הקב"ה. משכך, נטל המלאך את הברכה של הקב"ה מאחורי הפרגוד בדבר שינוי השם, ונתנה ליעקב קודם לנתינתה על ידי הקב"ה.

השם החדש לא היווה תחליף לשם הקודם, כי אם התווסף אליו. לא כאברם שהשתנה לאברהם, ולא כשרי שהשתנה לשרה. שהרי על אף שקיבל יעקב שם חדש התורה ממשיכה להשתמש בשמו הקודם. נראה ששני השמות, להבדיל מאברהם, מבטאים שני צדדים באישיותו של יעקב. הוא גם יעקב שאחז בעקב, אך הוא גם ישראל של ראש. הוא גם גשמי וארצי, אך הוא גם ראש ורוחני.

בפרשת וישלח של אותה שנה, עצר העם היהודי את נשימתו. בכל בתי הכנסת קראו בתורה על השם החדש שניתן ליעקב, בנוסף לשם המקורי אותו קיבל בלידתו. הכל המתינו למוצאי השבת של יז בכסלו תש"ח, הוא כ"ט בנובמבר 1947. המלאך הנאבק ביעקב, עם כל מלאכי מעלה, צפו בעצרת האומות המאוחדות, וב- no/yes של כל חברות מועצת הביטחון. ההחלטה לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, העניקה לעם היהודי את מולדתו ההיסטורית, אחרי אלפיים שנות גלות.

למחרת פרצה מלחמת השחרור, שבה ניסו בני דודינו את כוחם לשנות את החלטת מועצת הביטחון. אך הברכה כבר ניתנה, 'ולך אפוא מה אעשה בני'? 'הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל ועל חרבך תחיה'. החרב הזאת צלקה צלקות קשות ומכאיבות בגוף הישראלי. בגופי עכשיו צלקת / ויגע ומותש / אנוכי ממשיך ללכת / ויודע שם חדש / שנולד מתוך הליל / ישראל.

לא בכדי הצמידה המדינה, את יום ההוקרה הלאומי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, לתאריך י"ז בכסלו, הוא יום ההחלטה באו"ם על הקמת מדינת ישראל. הגוף אומנם צולע בהגנה על הארץ ובכיבושה, בעקבות החלטת האומות, אך לנשמה הישראלית זורחת השמש.

כשם שזרחה השמש לישראל אבינו והוא צולע על ירכו, כך תזרח גם שמש צדקה ומרפא בכנפיה, לכל פצועי מערכות ישראל, הכואבים את הכאב האישי, אך יודעים שבשביל השם הזה היה כדאי להיאבק. לא נשכח ולא נזנח את דבר ה', שנאמר אז ליעקב בבית אל: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ".