ניחוח השמאל מבטיח תקשורת אוהדת
ניחוח השמאל מבטיח תקשורת אוהדת

משה כחלון החל בסוף השבוע את קמפיין הבחירות שלו בהצהרה מפתיעה הקובעת שהוא "מהליכוד המחזיר שטחים". הוא מתהדר בכך שהוא הליכוד האמיתי, ששמר על ארץ ישראל. נשגב מבינתי כיצד אפשר לייצר סתירה לוגית בשני משפטים צמודים.

לפני מספר שנים, במסגרת הקורס שלי בפילוסופיה של המשפט שאני מלמד באחת המכללות למשפטים, עסקנו בדרך קבלת הכרעה בדילמה מוסרית. הטקסט העיקרי שבו עסקנו, היה הדיאלוג קריטון, מהחשובים של אפלטון. קריטון, תלמידו המובהק של סוקרטס, מציע לו להתחמק מעונש המוות שנגזר עליו באמצעות בריחה מהכלא שבו הוא אסור. סוקרטס ותלמידו מתווכחים לילה ארוך בשאלה, לברוח או לא?

סוקרטס מסביר לתלמידו כי בדילמה מוסרית, המתלבט צריך להיות צמוד לעקרונות שתמיד האמין בהם ולא לשנות אותם מפעם לפעם בהתאם לצרכים מזדמנים. על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שרוצה להנהיג ציבור. מנהיג לא יכול להיות זיקית גמישה שבכל פעם מחליפה את צבע עורה בהתאם לסביבה ולאינטרסים.

העיקרון השני שאותו הנחיל סוקרטס לעולם הוא, שבדילמות ערכיות לא חשובה דעת הרוב. העובדה שרוב בני האדם חושבים בדרך מסוימת אינה ערובה לכך שהם צודקים. מייד לאחר הצגת עמדתו של סוקרטס התעורר בכיתה דיון ועלו בו שאלות מרתקות כולל התייחסות לפוליטיקאים ישראלים שמרוב שהם גמישים בתפיסת עולמם, אין בהם אחיזה של ממש.

אחד הסטודנטים שנכחו באותו הקורס היה משה כחלון. אני זוכר את המקום שבו ישב באולם ההרצאות הגדול, בצד ימין שלי. לצערי, נכשלתי. כחלון הפנים כנראה את מה שעשו פוליטיקאים בכירים לפניו. כל פוליטיקאי שרוצה אהדה בתקשורת צריך לפזר ניחוח שמאלני. מה לעשות שחמאת התקשורת מרוחה בצד שמאל של הלחם. כך קרה לאריק שרון כשנזקק לחילוץ, אהוד אולמרט ואנשי ימין אחרים שביקשו לקדם את עצמם. בנימין נתניהו שעומד כצוק איתן ולא מוכן להיכנע לתקשורת, זוכה מהם למנות גדושות של מרורים.

כחלון רשאי לשנות את דעתו. הוא זקוק לאהדה של התקשורת. גם הוא מבין שבלעדיה קשה להצליח בבחירות, במיוחד כשהרקורד העיקרי הוא מוגבל. אבל שיגיד לציבור את האמת, ולא יספר שהוא הליכוד האמיתי. הליכודניקים לא יאמינו והשמאלנים בתקשורת ילקקו את האצבעות על הרכש החדש ואחרי הבחירות יבעטו בו.

כחלון לא לבד. רק אתמול שמענו שנביאי השמאל, עמוס עוז, דוד גרוסמן וא.ב. יהושע פנו למדינות בעולם לתמוך בפלשתין. על הרקע הזה כדאי לחזור ולקרוא את הרומן האחרון של עמוס עוז - "הבשורה על פי יהודה" - ולהבין את הרומנטיקה שבבגידה עליה התבטא בראיון בעיתון.

כולי מלא חמלה על אותם סופרים שמגייסים את אומות העולם נגד מדינתם. הפנייה הפכה הזויה להפליא כיוון שבאותו יום אבו מאזן הודיע ששישה מיליוני פלשתינים מחכים לממש את זכות השיבה, כולל הוא עצמו. זו המשמעות האמיתית של פניית עמוס עוז וחבריו, עזרה להגשמת חלומו של אבו מאזן. בגלל עמוס עוז וחבריו חוק הלאום נחוץ והכרחי כדי להזכיר להם ולחסידיהם מה טעם הקיום של מדינת היהודים.

מתוך "ישראל היום"