הסקרים שמגשימים את עצמם

ד"ר יורי מור , י"ז בכסלו תשע"ה

ד"ר יורי מור
ד"ר יורי מור
צילום: עצמי

כמו שבתחילת כל חורף הציבור נדרש להתחסן מפני שפעת, כך גם בתחילת כל מערכת בחירות יש לקרוא לאותו הציבור להתחסן מפני הסקרים.

ככל הנראה העונה הם (הסקרים) עלולים להיות אכזריים ביותר ולגרום לנזק בלתי הפיך.

ביום שישי האחרון התעוררנו לסקר מפתיע ביותר עם תוצאות דרמטיות בלשון המעטה, שהזמין ופרסם העיתון "מעריב-סוף שבוע". לפיו " 60% מהישראלים לא רוצים את נתניהו כראש ממשלה, כחלון וסער גוברים עליו – והפיגור הוא גדול במיוחד".

כבר מהבוקר התחיל מחול השדים סביב הסקר. כל הפרשנים בכל הערוצים היו מאוד מרוצים מהסקר וטחנו שוב ושוב את תבוסתו של ראש הממשלה. למען האמת – גם בראשי עלתה לרגע המחשבה – אם אלו הם פני הדברים – נתניהו כבר בצהריים אמור להודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. רק בערב, כשחזרתי הביתה ופתחתי את האתר עם כתבתו של בן כספית הבנתי מה באמת קורה ואיפה הקאץ' כאן.

לפי הסקר (אם לקרוא אותו ללא אמוציות), נתניהו הוא דווקא השנוא פחות מבין כל שאר הפוליטיקאים הפעילים, את האחרים העם לא רוצה עוד יותר. זאת ועוד, על פי הסקר את הממשלה ירכיב מי שיעמוד בראש הליכוד, כיוון שזאת המפלגה בעלת מספר המנדטים הרב ביותר. הנשאלים מעדיפים את נתניהו על פני ראשי מפלגות אחרות.

ואיפה "השוס" (לדבריו של בן כספית)? כחלון וסער (שאין להם עדיין מפלגה משלהם) אהובים יותר בקרב הציבור הרחב. כנראה הציבור החליט, שאחד מהם יכול לעמוד בראש הליכוד. במילים אחרות – אין לא לכחלון ולא לסער שום סיכוי להרכיב את הממשלה הבאה כי ברור שחברי הליכוד לא יבחרו בהם בפריימריז הקרוב – גם אם בן כספית יבטיח להם הרים וגבעות. (ובכלל – מי עדיין מתייחס ברצינות התקפות של בן כספית נגד נתניהו?) בשורה התחתונה – נתניהו עדיין מוביל בסקרים.

גם את הסקר עצמו הייתי מקבל בערבון מוגבל. במקרים רבים התוצאות הן פונקציה של ניסוח השאלות. בן כספית בעצמו מודע לעובדה זאת, וכותב במאמרו: "השיטה הזו נתנה יתרון מובנה..." (סוף הציטוט).

כלומר, מי שבוחר את השיטה והניסוח קובע גם את תוצאות הסקר.

אני זוכר את הסקר שנערך לפני עשור וחצי. אז העם היושב בציון נדרש לענות לשאלה מה האירוע החשוב ביותר במאה ה-20. למקום הראשון הגיע האירוע הטרגי: רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין. ברור לי שכוונותיהם של עורכי הסקר היו טובים, הם הבינו את רחשי ליבם של מזמיני הסקר – ובחרו בשיטה שהבטיחה את "נצחונו" של רבין. לפי השיטה בעלי הדעה נדרשו לבחור בין האירועים הבאים: רצח רבין, הכרזת מדינת ישראל על ידי בן גוריון או ההצבעה באו"ם על חלוקת הארץ. התוצאות שהתקבלו: 35% בחרו כאירוע החשוב ביותר את רצח רבין, 32% - הכרזת מדינת ישראל ועוד 33% - ההצבעה באו"ם. נו, הבנתם, איפה השוס? תפסתם את מחברי הסקר על חם? אירוע מספר 2 ואירוע מספר 3 הם אותה גברת בשינוי אדרת, לכן בפועל שני שליש מהנשאלים חושבים, שהאירוע החשוב ביותר במאה ה-20 היה הקמתה של מדינת ישראל!

בארסנל של מכוני הסקרים יש עוד הרבה תחמושת בלתי קונבנציונלית מהסוג הזה. ולא צריך להיות גאון או להחזיק מאות סוקרים כדי להגיע לכל תוצאה. בדיחה שחוקה מספרת על מנהל שהתלבט בשאלה כמה זה 2 כפול 2.המהנדס ענה: התוצאה היא 4 עם סטייה אפשרית של 2%. המתכנת הודיע: התוצאה היא 3.999999. עורך הדין טען: בפסק דין משנת 1980 נפסק שהתוצאה הינה 4. אחרון נכנס רואה החשבון נעל את הדלת סגר את הווילונות ולחש: כמה אתה רוצה שיצא לך ? תזמינו אצלי סקר בנושא "מה האירוע החשוב ביותר בתולדות ישראל במאה ה-21" – ואני אנסח את השאלות בצורה כזאת שחתונתה של נינט תגיע למקום הראשון.

מכוני הסקרים יודעים בעצמם שהם לא משקפים את המציאות – הם משפיעים עליה, מעצבים את דעת קהל,

הם עושים כל מאמץ כדי להגשים את נבואותיהם. הם יודעים שאת הסקרים בתחילת מערכת הבחירות הם יכולים לזייף ללא היסוס – לקראת הבחירות תמיד אפשר לעדכן ולהתקרב לתוצאות האמת. אבל מה? בדרך הם מספיקים להשפיע, להטעות ולשרת את רצונו של המזמין. כוהני המכונים אף פעם לא מספרים כמה קולות קיבל כל מועמד או כל מפלגה. הם תמיד משתמשים בפורמולות מתוחכמות – וכאן נוצר שטח הפקר.

גם במישורת האחרונה מכוני הסקרים מצליחים לתמרן בדעת הקהל תוך שהם משחקים במרחב של "טעות סטטיסטית" – שהיא – 4%. עבור ישראל שבה במשך שנים ארוכות יש כמעט תיקו במאבקי הכוחות, אלה הם אחוזים גורליים. לכן כאשר אני קורא: לכחלון מאמינים 17% מהאוכלוסייה, ולנתניהו – 10%, אני יוצא מנקודת הנחה שיתכן, שנתניהו בפועל קיבל 14 אחוזים והורידו אותו ל10 תוך התחשבות בכל מיני נתונים, וכחלון קיבל 13, אבל יותר נכון לראות אצלו 17 אחוזים. וזאת לאחר שמרבית כלי התקשורת בארץ פרסמו כתבות ומאמרים משמיצים על מועמד אחד ואף כלי תקשורת לא פרסם כתבה שלילית בודדת על המועמד השני.

לסקרים כאלה יש ערך רק עבור בן כספית ועיתונאים אחרים דומים שבראש מעיינם – להזיק בכל דרך אפשרית לפוליטיקאי (או למפלגה) אותם הם לא מסמפטים. מיד עם קבלת תוצאות שכאלה – אשר מזויפות לרוב – כלי התקשורת מתחילים בקמפיין בומבסטי: א' מוביל על פני ב'! גם אם ההפרש הוא אחוז או שניים, כלומר – בתווך של טעות סטטיסטית. תעמולה כזאת על סמך אחוזים בודדים מזכירה לי את התנהגותם של רשתות המזון – מיד לאחר הסקר, רשת סופרמרקטים מסוימת תולה בכל רחבי הארץ שלטים ענקיים: "אצלנו תמצאו את סל הקניות הזול ביותר במדינה!" – כאשר בפועל הסל שלה זול יותר בסה"כ ב-50 אגורות בלבד מהסל היקר ביותר.

המכונים לא חשים במבוכה גם כאשר הם טועים בגדול, תמיד מוצאים הסבר "מדעי". למשל: זאת קהילה סגורה שלא עונה על שאלות בכנות ("הרוסים", החרדים, המגזר הערבי). את כישלונם הצורם לפני כשנה וחצי בנוגע למספר המנדטים של "יש עתיד" הם הסבירו כי "המצביעים החליטו ביום האחרון, החליטו בקלפי". סליחה!? היא הנותנת! הנימוק לא משחק לטובתכם – אלא להפך. מה הטעם? מה התועלת בכל הסקרים אם ממילא הבוחרים מחליטים ביום האחרון?

הסקרים לבדם לא יכולים להשפיע על הקהל – הם כשלעצמם כלי בידי התקשורת, שמנצלת אותם (שאותם מזמינה עם קריצה: אתה יודע, למה אנחנו מצפים). כפי שראינו במקרה של הסקר של "מעריב-סוף שבוע" – הם מנצלים את הנתונים כדי לנגח את מי שהם לא אוהבים. העיתונים, הערוצים, האתרים נתלים על העצים הגבוהים של הסקרים כדי לפרגן לאנשי שלומם, לקלקל לאויב ולכלכל את בני חסותם.

לכן ההמלצה שלי: לקחת כל סקר בערבון מוגבל מאוד. ולהתחסן מפני תעמולת הסקרים. להחליט לבד. לא לסמוך על סקרים. להבדיל מחיסון נגד השפעת החיסון מומלץ לא רק לאוכלוסייה בסיכון - אלא לכל מי שהגיע לגיל 18, כי זאת סכנה ממשית לכולנו.

yuramedia@gmail.com