נשים, חנוכה וחכמי החמ"ד
נשים, חנוכה וחכמי החמ"ד

בשבוע בו החל חנוכה החלו גם מחזורים חדשים של לימוד הרמב"ם היומי, לימוד שנוסד על ידי הרבי מלובביץ זצ"ל, במטרה ללמוד בעקביות את כל 'משנה תורה' לרמב"ם.

הנהלת החמ"ד ראתה את הרעיון כי טוב, והחליטה לאמץ את פרוייקט הרמב"ם היומי, ולהטמיע אותו במערכת החינוך הממלכתי דתי. אנשי החמ"ד הגדילו לעשות כאשר השקיעו מאמצים רבים ביצירת חומרי לימוד מתאימים במטרה להנגיש את הלימוד לתלמידים ולעודד אותם להצטרף וללמוד. על יזמה נאה זו של הגברת לימוד התורה יש לברך את החמ"ד בכל פה.

ברם, אין כנראה אור בלי צל, וגם בתכנית ברוכה זו יש חסר מסוים, והוא מתבטא בתכנית הלימוד המוצעת לבנות. בהנהלת החמ"ד, כך מתברר, הוחלט כי בעוד שהבנים ילמדו את כל 'משנה תורה' על הסדר בקצב של פרק ביום, הרי שהבנות תסתפקנה בתכנית חליפית של לימוד מצווה אחת בכל יום מתוך ספר המצוות של הרמב"ם.

וכאן הבן שואל, או ליתר דיוק, הבת שואלת: למה ניגרע? האם אין אנו מסוגלות ללמוד 'משנה תורה' כמו הבנים? מדוע אנו, שלומדות מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית ברמה זהה לזו של הבנים, איננו יכולות ללמוד גם ספרי הלכה כפי שלומדים אחינו וחברינו לספסל הלימודים. כיוון שאיש אינו חושב כיום שהבנות נופלות מהבנים ביכולות הקוגינטיביות, הרי שאין כאן אלא מגמה להמשיך ולהדיר בנות מלימוד מפורט מקיף ומעמיק של התורה שבעל-פה וספרות ההלכה. הדרה זו נתפסה בעבר כנורמטיבית, שכן נשים הודרו מכל תחומי הלימוד. אולם בזמננו כשנשים לומדות כל תחום ומקצוע, הנצחת נחיתותן רק בתחום לימוד התורה גורמת נזק כפול. היא פוגעת בבנות ובנשים כבני אדם שווי זכויות בחברה, והיא פוגעת לא פחות מכך גם מן ההיבט הדתי. כאשר יש לבנות רצון ויכולת להתפתח בלימוד מתקדם בכל תחום למעט תחום התורה, הדבר מוביל אותן באופן טבעי לפתח אדישות לתורה, ובמקרים קיצוניים אף אנטגוניזם.

חנוכה הוא המועד השוויוני ביותר מבחינת נשים בכל מועדי ישראל. בכל חג יש מידה מסוימת של אפליית נשים, למעט בחנוכה. בראש השנה האישה פטורה ממצוות היום המרכזית: תקיעת שופר, ולכן אינה יכולה להוציא גברים ידי חובתם. ביום הכיפורים עיקרו של יום היה בעבודת בית המקדש על-ידי הכהנים הגברים, וכיום בתפילות בבית הכנסת המובלות על-ידי שליחי ציבור גברים. בסוכות נשים פטורות מישיבה בסוכה ומנטילת ארבעת המינים, בפסח מהסבה, בשבועות מביכורים, ואפילו בפורים, שבו נס ההצלה וקביעת המועד נעשו על-ידי אישה, יש פוסקים הסבורים שנשים חייבות רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתה, וכי נשים אינן יכולות לקרוא מגילה עבור גברים.

בהדלקת נרות חנוכה, לעומת זאת, נשים חייבות בדיוק כמו גברים, ולא זו אף זו: יש להן גם מנהג ייחודי: הימנעות מעשיית מלאכה בשעה שהנרות דולקים. בנוסף, המנהג לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, אף הוא נובע מהקשר המיוחד של נשים לאירועי חנוכה, ובקהילות צפון אפריקה אף היה מנהג של יום מועד מיוחד לנשים בחנוכה 'עיד אל-בנאת'.

המעמד המיוחד לו זכו נשים בחנוכה נבע מגבורת הנשים שנקשרה בניסי חנוכה, הן גבורתה של אם שבעת הבנים שהיא ובניה מסרו עצמם למיתה ובלבד שלא ישתחוו לפסל, הן גבורתה של חנה בת מתתיהו שהניעה את אביה ואחיה לפתוח במרד החשמונאים, והן גבורת יהודית שנקשרה במקורות עם סיפור הניצחון שאנו מציינים בחנוכה. דוגמאות מופת אלו ממחישות את העובדה שאף בתחום הגברי המובהק יש לנשים מסוגלות ומוטיבציה שיכולות להביא ברכה לעם ישראל.

דווקא בחג הגברי ביותר, לכאורה, חג הגבורה המכבית, אנו מעלים על נס את גבורת הנשים. אין זמן מתאים מזה להעלות על נר את זכויותיהן של נשים בזמננו, ואת החובה לתגבר תורה גם לבנותינו.