נקמת אירופה
נקמת אירופה

מה אפשר לומר על אירופה? אני משער שאם אדם רוצה לומר את האמת המרה, אפשר לומר בקלות שהיטלר ניצח בעצם. הוא סימן את היהודים כמקור כל הצרות בעולם והכריז שהפיתרון "הסופי" והיחיד ל"בעיה היהודית" הוא להשמיד את כל היהודים מעל פני האדמה. כידוע לכולנו, הוא גם ניסה להוציא לפועל את תוכנית רצח העם זאת.

חלק ניכר ממנהיגי אירופה, מהאינטליגנציה שלה ומהעם הפשוט שבה, השתתף ברצון וכמעט בשמחה ברצח העם הזה. רבים עשו זאת באופן פעיל, גם אם רוב תושבי אירופה עשו זאת באופן פאסיבי. בתום המלחמה, כשזוועות השואה התגלו, ירדה השנאה הפתולוגית והבלתי רציונאלית כלפי היהודים למחתרת. אחרי הכול, היה מביש להודות שהיבשת שהתגאתה בקידמה התרבותית שלה אשמה במעשה מרושע ואכזרי שהתבצע באופן מאורגן ובחסות הממשלה.

לכן רוב האירופים הגנו על עצמם מפני כל רגש אמיתי של אשמה בטענה הפשוטה שהם לא ידעו דבר על המתרחש. הוותיקן וכנסיות נוצריות אחרות סייעו לנאצים ולפושעי מלחמה רבים אחרים להימלט מאירופה ולהתמקם להם בנוחות ביבשות אחרות, בעיקר בדרום אמריקה.

כדי לכפר על התנהגותם המזוויעה, רבות מארצות אירופה, גם אם לא כולן, הצביעו בעד הקמתה מדינת ישראל והעניקו למדינה החדשה הכרה דיפלומטית ולעתים גם סיוע כלכלי. נדמה היה שבכך נסתם הגולל על העניין בשנות ה-50.

אך מדינת ישראל, שהיא תמיד הקוץ מתחת לאוכף של העולם, סירבה להניח לעניין הזה. הפצע היה עמוק מדי וכואב מדי, ולא הייתה לה – למדינת ישראל - שום כוונה להניח לעולם לשכוח את מה שקרה בכזאת קלות.

לכן מדינת ישראל לכדה את אדולף אייכמן והעמידה אותו למשפט על פשעיו נגד העם היהודי ונגד האנושות. משפט אייכמן, שנמשך כמעט שנה, חשף באופן בוטה ומפורט את מה שקרה לעם היהודי על אדמת אירופה בין השנים תרצ"ט-תש"ה. לא רק אייכמן והנאצים היו הנאשמים במשפט המר והכואב הזה. גם אירופה, במובן ממשי מאוד, עמדה שם לדין.

וכאשר אייכמן נמצא אשם, ובצדק, והוצא להורג על פשעיו, גם אירופה נמצאה במרומז אשמה ושותפה לזוועות השואה. אירופה מעולם לא סלחה לישראל על המשפט ועל פסק הדין. היא יודעת היטב שהיא אשמה, אך היא מעולם לא הכירה באשמתה זו.

בהתאם לאובססיה רבת השנים שיש לאירופה כלפי העם היהודי והצורך המולד שלה להשתמש ביהודים כשעירים לעזאזל לכל בעיותיה, הפנתה אירופה כעת את שנאתה העזה נגד המדינה היהודית וטענה שיש להחרים את מדינת ישראל ולהוקיע אותה, לבטל את הלגיטימיות שלה ולבודד אותה, וכל זאת כשהפלשתינים "האצילים" – מתסיסי הטרור העולמי, האינתיפאדה ומלחמות חוזרות ונשנות באזור – ראויים להכרה דיפלומטית, לתמיכה תקשורתית, לסיוע כלכלי ולהצדקה מוסרית.

זאת נקמתה של אירופה ביהודים על כך ששרדו את השואה ועל כך שעוררו בה תחושות של חוסר נוחות ואשמה כלפי היהודים, היהדות והמדינה היהודית.

אם נשתמש בביטוי נוצרי, אירופה זקוקה לישועה באופן דחוף. הארצות הקתוליות, כמו אירלנד, פורטוגל וספרד, לא הפיקו את לקחי ההיסטוריה בכל מה שנוגע ליחסים שבין הכנסייה ליהודים. השמאל הליברלי מסרב להתמודד עם עברו שכולל דיכוי ואנטישמיות שהמרקסיזם, ברית המועצות והשמאל בכלל הביאו על יהדות אירופה והעולם בכלל.

לכן השמאל שוב אוסר על ברית מילה ועל שחיטה כשרה, והכול בשם אידיאלים נעלים שמדברים על זכויות של תינוקות ולהבדיל - של בעלי חיים. כל זה מתרחש, כמובן, על רקע מציאות של התעללות בילדים, טבח של בני אדם, דיכוי נשים, חיסול מיעוטים ושאר נורמות ממאירות של חוסר סובלנות חברתית שמאפיינות את החברה הערבית בארץ והמוסלמית בכלל.

אירופה, למרות הבוגדנות והצביעות שלה, מתיימרת להיות מוסרית ולכן לא מהססת להתנשא על ארה"ב וללעוג לה ואף חשה שיש לה הזכות להיות השופט המוסרי של מדינת ישראל. אירופה לא מצטערת על השואה כשלעצמה אלא על כך שהיהודים שרדו אותה, ובזכותה הורשו להקים לעצמם מדינת לאום.

היא מוכנה להרשות הקמת אנדרטאות ומוזיאונים לשואה, אך היא מתנגדת לכך שמדינת ישראל תהיה חלק מהסיפור היהודי שהיא מציירת. לדידה החמאס איננו עוד ארגון טרור מבחינת אירופה, אך מדינת ישראל צריכה לעמוד בפני בית הדין בהאג.

אפילו ג'ורג' אורוול היה נדהם לראות כמה מעוות החזון של אירופה היום וכמה מוטה המדיניות שלה. רק ימים יגידו אם אירופה תוכל אי-פעם לתקן את גישתה המעוותת כלפי היהודים ומדינת ישראל. ההיסטוריה מלמדת אותנו שאם לא תעשה כן, גורלה ייחרץ.