אלף מבולבלים

מאיר גרוס , ה' בטבת תשע"ה

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

אינני נמנה על קוראיו של א"ב יהושע וחבריו/ מרעיו. לא רק בגלל שעות הפנאי וסדר העדיפויות בהן. אלא משום שאין אני מאמין בהפרדה בין דעותיו של הכותב לבין יצירותיו.

משמע שיש בהכרח רעל מוסווה במה שנראה לכאורה כיצירה ספרותית טהורה. ואף על פי כן, הקדשתי מזמני לקרוא מאמר של יהושע, בעיתון "ידיעות". המאמר בא להסביר מעשה מכוער שיהושע וכאלף אחרים עשו. הם שלחו מכתב לפרלמנטים באירופה וקראו להם להכיר במדינה פלשתינית בשטחה של ארץ ישראל. התגובות החריפות ברוב הציבור הביאו את הסופר להסביר את עצמו- ואת חבורתו- במאמר שכותרתו "למה חתמתי".

קראתי ולמדתי להבין שמדובר בחבורה מבולבלת, מלאת סתירות וחסרת עקרונות וחוט שדרה. שהרי החבורה השמאלנית הזאת, הם וחבריהם, מאשימים את נתניהו בכישלון מדיני עקב תמיכת מדינות אירופיות והאיחוד האירופי בהקמת מדינה ערבית נוספת בארץ ישראל. אולם, בפועל, יהושע וחבריו קיבלו את תאוותם בעצם הכרת פרלמנטים אירופים במדינה פלשתינית. משמע, שהם היו הראשונים שהיו צריכים להריע לנתניהו מעל כל במה. לדידם ה"סחף המדיני" אינו קללה אלא ברכה ממשית.

ולהלן, כמה ציטוטים, מתוך המאמר, המדהימים כל ישראלי.

(הערבים) "נדרשו לשלם את מחיר האנטישמיות הרצחנית שהשתוללה באירופה ... שהביאה את יהודי אירופה לחפש פתרון רדיקלי יותר בהקמתה של מדינה יהודית ריבונית בפלסטין (לא בארץ ישראל- מ"ג) ויש צדק בדבריהם". כאן יהושע מוכיח בורות מדהימה. האומנם הרצל התחיל בפעילותו המדינית לאחר השואה? כל העליות לארץ התחילו לאחר השואה? והאומנם אין היסטוריה יהודית בארץ ישראל אלפי שנים בטרם הגיחו הערבים מהמדבר לארצנו?

" חובתה המוסרית- של אירופה- לא להשאיר את הפלסטינים לבדם במאבק לעצמאותם". הם לבדם? עם כל מדינות ערב, עם המדינות "הבלתי מזדהות", רוסיה ודומיהן? מי שנמצאת פחות או יותר לבד היא ישראל. וגם בתוכה, מדינה שהאקדמיה שלה, ברובה, לוחמת נגדה. שסופרים ואמנים שלה ואפילו אנשי צבא מזנבים בעמדות רוב מוחלט של אזרחיה.

יהושע מתנגד למדינה דו לאומית שהיא "עובדה מתממשת שתהיה אסון גם לישראל וגם לפלשתינים". אז, אם כך, מה ההבדל בינו לבין מציתי בית הספר הדו לשוני בירושלים. גם אלו רואים בעין רעה את השותפות הזאת. גם לדידם זה אסון. הבסיס בעצם הוא זהה. אי רצון לחיות עם האחר. אז הבלבול עשה פה פליק פלאק מרשים.

א"ב רואה בהצהרה אירופית על מדינה פלסטינית בגבולות 67, תקווה גדולה, שממנה "משתמעת עמדה אירופית חד משמעית נגד זכות השיבה". האומנם? מה הקשר בין האדמה לבין התושבים עצמם? והרי הערבים מדברים על פליטים שנטשו את לוד ורמלה, יפו ותל אביב, חיפה ו77 ישובים שעליהם הוקמו קיבוצים ומושבים. מבחינתם לא מדובר על יהודה ושומרון. יתירה מזאת, ביהודה ושומרון לא גורשו ערבים ולא הוקמו ישובים ישראליים במקומם של ישובים ערביים. ונתעלם לרגע מעשרה מיליון ערבים – לדברי אבו מאזן- שילחצו על גבולות המדינונת הקרויה ישראל.

בלבול, בורות- כבר אמרנו?

החבורה הזאת מתנשאת תוך התעלמותה מהכרעת הבוחר הישראלי וממי שנבחרו להנהיג את המדינה, הם אינם מקבלים את דין הבוחר ופונים לגורם חיצוני שייאלץ את הישראלים ללכת בדרך בה לא בחרו. דבריו של יהושע א"ב :" העידוד שאנו הישראלים נותנים לפרלמנטים האירופים לגיבוש ההכרה הרשמית במדינת פלסטין", הם יריקה בפרצופה של הדמוקרטיה שלנו. ואם הוא מתקשט ב"אנו הישראלים", אז מי הם רוב הישראלים?

ולמרבה האבסורד, דווקא יהושע וחבריו הם המעקרים את הצמד מדינה יהודית- דמוקרטית (שכזכור לא מופיע במגילת העצמאות) ומותירים אותו עם ...יהודית בלבד. דווקא הם מחקו את ה"דמוקרטית".