ינון מגל והצדיקים

מרדכי קרפל , ט' בטבת תשע"ה

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

לא מעט צדיקים צקצקו בלשונם כאשר ינון מגל אמר בראיון לערוץ 2 שעישן בעבר סמים קלים ועוד הוסיף חטא על פשע והודה שאיננו יודע מהי פרשת השבוע.

הרבה צדיקים שהבית היהודי לא מספיק יהודי/דתי/תורני/הלכתי בשבילם חגגו: אמרנו לכם. ינון מגל אמנם לא ידע מהי פרשת השבוע, אבל הצדיקים שצקצקו בלשונם שכחו דבר הרבה יותר חשוב: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו".

בפרשה המדוברת, פרשת "ויגש", מבקש יוסף, האח האבוד, את אחיו "ויאמר יוסף אל אחיו, אני יוסף....ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו".

הנה בא יהודי רציני, איש תקשורת בכיר, ומודה שאנחנו אחיו. רוצה לחזור למשפחה. הוא מודה שאנחנו צדקנו, לא רק במובן הפוליטי והמדיני, אלא עמוק מכך, במובן האידאי, הדתי, ההיסטורי. אדם ישר, כן, אמין, איש אמת – הוא הרי יכול היה לענות בשלילה על שאלת הסמים. ואנחנו בודקים לו בציציות. נבהלים מפניו.

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". ינון מגל איננו יחיד. ישנם עוד עשרות אלפים, אולי מאות, כמוהו. עוד מעט דור שלם. "כיפות שקופות" קוראים לתופעה. (גדעון סער הוא כנראה דוגמה נוספת). שלא תהיינה לכם אי הבנות, רובם עישנו סמים קלים – וודאי רוב רובם של אנשי התקשורת והברנז'ה – ולא תמיד זוכרים מהי פרשת השבוע. הם רק בתחילת הדרך.

הם הגיעו ליהדות, לתורה, לקב"ה – בעצמם. מתוכם. על אמת. הם פגשו את האמת האלוקית של עם ישראל בצורה שעליה רובנו יכולים רק לחלום. זה לא דבר שלומדים כידוע בבני עקיבא או בישיבה תיכונית, גם לא בישיבות הסדר ואפילו לא בישיבות הגבהות. (שלא נדבר על רוב העולם החרדי, ועל כך כבר אמר לייבל'ה וייספיש הידוע, ממאה שערים: "כשהחרדים רואים את בעלי התשובה הם אומרים לעצמם: אולי בכל זאת יש אלוקים"). זה מפגש אם ריבונו של עולם. אחד לאחד. מפגש אמיתי. זהו בדיוק ה"לך לך" של אברהם אבינו. עכשיו אנחנו רואים אותו בחיים. דור שלם עומד בפתח, מבקש לחזור לעצמו, לזהותו, ליהדותו – ואנחנו בודקים בציציות. וועדות קבלה. בדיקות סמים. "כי נבהלו מפניו".

על כך כבר אמר רב חשוב במחוזותינו: "עם ישראל יחזור בתשובה לא בגלל הדתיים אלא למרות הדתיים".

בספר הזוהר נאמר שהמשיח בא בכדי להחזיר את הצדיקים בתשובה. הפרוש המקובל הוא שהחילוניים כבר ישובו מעצמם, אבל בכדי לפתוח לדתיים את הראש – צריך את המשיח.

ולחשבון הפוליטי: ינון מגל לא רק מייצג דור שלם ותהליך היסטורי חשוב מאין כמוהו, אלא מסמן את הבית היהודי כתנועה אמונית נינוחה, פתוחה, מקבלת, כלל ישראלית. לא עצבנית לא קפדנית ולא חטטנית. לא בודקת את הכשרות בצלחת של השכן ולא את אורך החצאית של אשתו. הוא מסמן לחלקים רבים מעם ישראל שהם יכולים ללכת אחרינו, שהבית שלנו פתוח עבורם. שיש לנו מקום בשבילם. כמו שהם. שתמיד חיכינו לרגע הזה שהם יחזרו הביתה. שכולנו אחים. שאנחנו אוהבים אותם.

הוא שווה את המנדט שלו בזהב.

כמובן, האידיאל הישראלי הוא קיום מצוות במלואן. אבל כולנו רק בדרך. זהו החלום-חזון: סולם מוצב ארצה (כיפות שקופות ואפילו כיפות שמים) וראשו מגיע השמימה (תלמידי החכמים) והנה מלאכי אלוקים (כל עמך ישראל, איש איש במדרגתו) עולים ויורדים בו.