המשפטיזציה של צה"ל
המשפטיזציה של צה"ל

היום מתכנס בית הדין הצבאי של פיקוד הדרום לפסוק את דינם של 2 חיילי גבעתי לאחר שהרשיע אותם בעבירה של 'חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים' ובעבירה של 'התנהגות שאינה הולמת'.

מדובר באירוע של שימוש באזרח לצורך פתיחת תיקים חשודים בעת לחימה במבצע 'עופרת יצוקה' ועונשם עלול להגיע לכדי 3 שנות מאסר. את דעתי על האירוע עצמו, שלא היה צריך להגיע למשפט עם אישום פלילי, אומר בעדותי הבוקר בבית הדין ולא כאן.

בינתיים נמשכת חקירת המח"ט שלהם וידוע שלמעלה מ 600 (!) חיילים שהשתתפו במבצע 'עופרת יצוקה' הגיעו לחקירה או למתן עדות במצ"ח. זו כבר מגפת משפטיזציה קטלנית שעלינו לעצור מיד. ככה לא בונים צבא מנצח וערכי – ככה הורסים אותו.

המשפטיזציה מתחילה מחוסר מנהיגות צבאית ומובילה לאובדנה המוחלט. מנהיגות צבאית קרבית מבוססת על 'אחרי' ועל מתן גיבוי ללוחמיך. ומיהם הצעירים שימשיכו לאורך זמן להתנדב ליחידות הקרביות ולצאת למשימות לחימה ביודעם שבחזרם לבסיסם מחכה להם חוקר מצ"ח? במצב כזה יורדת המוטיבציה במהירות שיא ואת מקומה תופשת האדישות, חוסר לקיחת אחריות ואי עשיה. כי מי שלא עושה לא שוגה ואין נשק טהור יותר מנשק שלא נורה ממנו אף כדור.

אין הכוונה לטאטא שגיאות מתחת לשטיח ולומר שהלוחמים מעל לחוק. להיפך, חיוני שצה"ל יהיה 'ארגון לומד' ופועל אך ורק במסגרת החוק והדין. לשם כך יש את המפקד ואת התחקיר.

המפקד אחראי על המשימה ועל האנשים ואין ואי אפשר להפריד בין השניים. את המשימה צריך לבצע עם הלוחמים המסכנים את חייהם להשגתה ומצפים שמפקדם ידאג לחייהם ואם שגו בתום לב – ייתן להם גיבוי ולא יפקירם למשפטנים ולהעמדה לדין כעבריין פלילי. מפקדי צה"ל הבכירים צריכים להפעיל את מצ"ח רק בשגרה ואימונים למקרים של גרימת מוות ברשלנות, גניבה, עדות שקר, הטרדה מינית.

מה הידע ומה הסמכות המוסרית שיש לחוקרי מצ"ח לחקור אירועי לחימה? 36 שנה שרתתי בצה"ל, כולן בתפקידי לחימה ופיקוד ואינני זוכר מקרה אחד שהרשיתי לחוקרי מצ"ח להכנס ליחידתי ולחקור חיילים על מבצע שאני פיקדתי עליו ואני אחראי לו. אם הייתי מרשה זאת, לא יכול הייתי להסתכל בעיניהם של לוחמי ולהמשיך לפקד על אותה יחידה.

לשם כך קיים התחקיר – מוסד שיש לקדשו ולשומרו מכל זיוף ומכל רעה משפטית. מיד שמתאפשר לאחר כל פעילות מבצעית מתכנסים כל מי שלקח חלק במבצע ומנתחים את הביצוע מול התכנון ואת אופן הביצוע. כולם מדברים בנוכחות כולם וכל אחד מתחיל בהצבעה על השגיאות שלו. והמפקדים ראשונה. אין בתחקיר 'דיני ראיות' אלא עובדות מוסכמות (או לא) וראייתו (השונה) של כל אחד את תמונת הקרב בה השתתפו כולם אבל לא כולם חזרו ממנו.

אף אחד לא נשבע "לומר את האמת ורק את האמת ושום דבר מלבד האמת" כי כולם יודעים שתחקיר אמת הכרחי כדי לעמוד באתגר המבצעי הבא ולשמור ככל האפשר על חיי רעיך הלוחמים. כולם גם יודעים שאין להם 'זכות שתיקה' ולעומת זאת סומכים על כך שלא ישתמשו בחומר התחקיר כדי להעמיד אותך בפני שופט חיצוני. ה'שופטים' בתחקיר הם חייליך ומפקדיך שגזר דינם לא פחות חריף מבתי הדין אבל ניתן מתוך הבנת הנושא וההבנה כמה חשוב תחקיר אמת וידיעה שרק משגיאות שהופנמו ניתן ללמוד. אין תחליף לתחקיר ועוד לא ראיתי ועדת חקירה שקידמה יכולת מבצעית כמו תחקיר יסודי, חושפני ומסקנתי.

אנו מתמודדים היום עם אוייב המפר במתכוון את הכללים עליהם מבוסס הדין הבינלאומי ומנצל בעיקר את האבחנה הארכאית הקיימת בו בין צבא המורכב מחיילים חמושים ולובשי מדים לבין אוכלוסיה אזרחית תמימה. מול לוחמינו ומפקדינו ניצבים טרוריסטים שכולם 'אזרחים', לפעמים נישקם גלוי ולרוב מוסתר והם פועלים תמיד מתוך ומאחורי אוכלוסיה אזרחית. מצב זה מנוצל לא רק על ידי ארגוני הטרור אלא גם לאוייבים מתוחכמים בזירה הבינלאומית הפועלים לדה לגטימציה של זכותנו להתגונן ומכאן – לזכותנו להתקיים.

במערכה כזו לא חוקרים את עצמנו לדעת. כאן נדרשת השבת מלחמה שערה ומנהיגות אחראית ומגבה שתעצור מיד את המשפטיזציה של צה"ל!