שהבאים מצרימה והשמיטה

הרב יוסף כרמל , י"ז בטבת תשע"ה

הרב יוסף כרמל
הרב יוסף כרמל
צילום: עצמי

ספר שמות מכריז בכותרת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה". לכאורה יש בכותרת זו מעין ויתור על הכותרת של ספר בראשית (מבחינת בני אברהם יצחק ויעקב, הפרשיות בראשית ונח הן אוניברסליות)

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:  וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב  א-ג). אם יורדים מצרימה לכאורה מוותרים על ארץ ישראל. מוותרים על קיום המצוות התלויות בארץ, מוותרים על תורה במצבה האידאלי שהרי כבר לימדונו חז"ל: " 'וזהב הארץ ההיא טוב', מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל"(בראשית רבה פרשה ט"ז ).

התיקון נמצא בהמשך הפרשה, שם ליד הסנה, הקב"ה מגדיר את המגמה "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ...וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג' ח-יב). הירידה מצרימה היא זמנית (לא נדון במסגרת קצרה זו בשאלה מדוע יש צורך בשלב הזה), כאשר הקב"ה יגאל את עמו הוא יחזיר אותו לארץ המובטחת.

 לכאורה יש שלב ביניים, ההגעה להר סיני וקבלת התורה שם, מה שמעורר שוב את השאלה אולי אפשר לחיות חיי תורה מלאים גם מחוץ לארץ ישראל. בבחינת "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה".

כדי שלא נטעה בטעות חמורה זו, חייבים ללמוד את התחלת פרשת שמות יחד עם סוף פרשת ויחי. החלק האחרון של פרשת ויחי עוסק בשמירת החיבור בין צאצאי יעקב לבין ארץ ישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם בשבועה שהשביע יעקב את יוסף לקברו דווקא במערת המכפלה, אשר בחברון המקפלת ומכפלת את כל ארץ ישראל תחתיה. "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹןהַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה..."(בראשית מ"ט כט-ל). ושוב בשבועה שהשביע יוסף את אחיו תוך כדי הזכרת ההבטחה האלקית לפקידה, להחזירו אל נחלת השכינה, אל ארץ אבותיו, אל ארץ ישראל. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (שם נ' כד-כה)

התורה מבטיחה את הקשר בין העם שירד למצרים לבין ארצו מולדתו בעוד דרך מאוד מעניינת. רק לגבי מצווה אחת מציינת התורה במפורש כי נתנה בהר סיני – מצוות השמיטה כמו שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה': שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ..."(ויקרא כ"ה א-ג). חז"ל כבר שאלו "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

התשובה שאנו ניתן היא: נכון, אפשר לקבל תורה בהר סיני הרחק מארץ ישראל, אפשר וצריך ללמוד תורה ולקיים מצוות גם מחוץ לארץ הטובה, אבל תמיד צריך לזכור כי מטרת מתן תורה היא חיים יהודיים מלאים בארץ ישראל. חיים יהודיים מלאים כוללים כמובן גם את המצווה המרכזית של שנת השמיטה. הבה ננצל את שנת השבע ללימוד מעמיק בעומק השמיטה ולחיזוק הקשר בין העם תורתו וארצו.