הכוח המסוכן
הכוח המסוכן

אני מוכן להסתכן בכל התארים השמורים למי שניתנה לו הנבואה מאז חורבן בית המקדש, ולהתחייב שאם נשיא המדינה יטיל אחרי הבחירות את הרכבת הממשלה על נתניהו, הטלפון הראשון שנתניהו יעשה לא יהיה לבנט אלא להרצוג.

למרות כל ההכחשות. יש איזה באג ליכודי מובנה, שבכל פעם שהליכוד זוכה בבחירות הוא מחפש איזו מפלגת או איש שמאל כשותפים. בז'רגון הפוליטי קוראים לזה 'המלבין'.

אחרי ה'מהפך' הראשון ב-1977 מיהר ראש הממשלה הליכודי הנבחר הראשון מנחם בגין להתקשר למשה דיין ולהזמינו לתפקיד שר החוץ, וזמן קצר אחר-כך הכניס לממשלתו את ד"ש על שלל כוכביה השמאלנים – יגאל ידין, מאיר עמית, שמואל תמיר, אמנון רובישטיין. בבחירות של שנת 1988, כשליצחק שמיר היתה קואליציה טבעית של הימין-חרדים, הוא העדיף בכל זאת לחדש את ממשלת האחדות עם העבודה, עם שמעון פרס ועם יצחק רבין, עד שזו קרסה ב'תרגיל המסריח' כעבור שנתיים.

אריק שרון הגדול לא נרגע כשנבחר לתפקיד בשנת 2001 עד שהצליח להרכיב קואליציה עם מפלגת העבודה, עם שמעון פרס כשר החוץ ופואד בן-אליעזר כשר ביטחון. וגם נתניהו אחרי בחירות 2009 הזעיק את אהוד ברק למשרד הביטחון. וגם לפני שנתיים, המפלגה הראשונה איתה חתם נתניהו על הסכם קואליציוני היתה 'התנועה' בראשות ציפי לבני, עם מחיר מופקע של משרד המשפטים לשרה המהוללה. ארבע שנים של גידופים נאצות וחרפות מצידה כלפיו לא ממש הפריעו לו. רק פתי יחשוב שאחרי הבחירות הבאות משהו ישתנה.

לכן אני מתחנן מהקוראים לא להתרשם מההכחשות הגורפות משני הצדדים לתחזית הזו. כשנתניהו מבקש מהבוחרים שיאפשרו לו ליכוד חזק – לכך בדיוק הוא חותר: לליכוד חזק מול הימין בממשלה משותפת עם בוז'ילבני, עם רוטציה בראשות הממשלה.

סליחה אם אני נשמע תועמלן מפלגתי, כי אני לא. אבל הדרך היחידה לטרפד אפשרות כזו היא לא לתת לנתניהו את הכוח המסוכן שהוא דורש. להצביע לבית-היהודי ולא לליכוד. לדאוג שבתוך גוש הימין, נתניהו יהיה מספיק חלש כדי שלא יוכל לבצע את התרחיש דלעיל, ויחוייב להרכיב ממשלה עם שותפיו הטבעיים מהימין. אל תתנו לנתניהו את הכוח להביא את הרצוג ללשכת ראש הממשלה.