די לפירוק

הרב יצחק לוי הוא רגיל לוותר מתוך אצילות. פעם על ראשות המפלגה ופעם על מעמדו כשר וכחבר כנסת, הוא רגיל להתענוו ולצאת ערום מנכסיו. ההסכמה הראשונית ואפילו המשתמעת לפירוק משרד הדתות דומה להסכמה על פירוק ההתנחלויות על ידי המתנחלים עצמם.

פרופ´ הלל ויס , כ"ד באדר ב תשס"ג

הלל וייס
הלל וייס
צילום: עצמי
הרב יצחק לוי הוא רגיל לוותר מתוך אצילות. פעם על ראשות המפלגה ופעם על מעמדו כשר וכחבר כנסת, הוא רגיל להתענוו ולצאת ערום מנכסיו. ההסכמה הראשונית ואפילו המשתמעת לפירוק משרד הדתות דומה להסכמה על פירוק ההתנחלויות על ידי המתנחלים עצמם, דומה בערך להתנהגותה של מועצת יש"ע בענין הגדר, דומה לפירוק גבעה 26, דומה לפירוק ההולך ונמשך של מדינת ישראל כמדינת היהודים. דומה לצפוי לאחר הנצחון הגדול על עירק. דומה לחדווה האירופית הנאורה – חדוות האנטישמיות. היהודי יאמר: די לפירוק.

במלחמות האכזריות דרשו גרמנים, יפניים או קמבודים מקורבנותיהם לחפור בורות לעצמם. על שפתם ירו למוות בחופריהם. אנו כולנו יהודים ניצולים, אין לנו זכות לפרק אלא רק לבנות ולהתעצם. לא נחפור לעצמנו שוחה. לא נעמוד על פרשת דרכים ונשאל לנתיבות עולם. היו לנו די זמן ללמוד. אלפיים שנה. לאחר שבעים שנה לעלית הנאצים לשלטון מתגלם הפוטנציאל של הגל האנטישמי החדש הבנוי על הפירוק הפוסטמודרניסטי המאמין כביכול בשלטון החוק אבל הופכו למפלטו של הנבל המנפולטיבי. מובילי פירוק הזהות ופירוק הסוביקט הם מנהלי הטרור הרוחני השונא כל מאמין בתכלית ההיסטוריה ובקדושה כערך, כמו קדושת הלשון העברית או קדושת הארץ ובעיקר הוא מתפלץ מאימת הגרעין המחייה –תקוות המקדש. היהודים שאינם נכנעים הם האשמים בכל.

הפירוק הוא מהלך נמשך בכל התחומים. לפני כשנה נמחק סעיף הלאום מתעודת הזהות, שלב נוסף במסע לחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינת כל אזרחיה. חסל סדר יהודי בתעודת הזהות. שר הפנים אלי ישי ראה בכך פתרון שמציל את היהודי מהתמודדות הלכתית עם נושא הגיור. כל ראשי השלטון לפניו מאז פרשת מי הוא יהודי בימי בן גוריון ברחו מענין גיור כהלכה כמו מאש על אף מלחמתו הבלתי נלאית של הרבי מלובביץ וזאת בגלל הסיסמה הנבובה על החשש מפילוג העם היהודי. ראשי אוניברסיטאות דתיים ופרופסורים חשובים הפכו לפוסקי הלכה ודחקו בציבור הדתי הנאור להתפשר בנושא הגיור. קל, קצר יעיל ואלגנטי. הרי אנו כבר מוצפים אז בוא נהנה מן הטביעה. קודם לכן הוקמה וועדת נאמן אך גם עליה צפצפו הרפורמים והקונסרבטיביים. כל ויתור הוליך לשלב הבא
(בדיוק כמו אצל ערפאת ואבו מאזן תקוות השלום). גם המפלגות החרדיות המפלבלות עיניים לא עמדו בפרץ. הם שמחו שמדינת היהודים חושפת טלפיה. הופכת להיות יותר חילונית כי הרי הציונות הורתה ולידתה מבחינתם בטומאה ולפיכך כל מה שמוכיח את התפיסה הזו יבורך. כל אחד ידע שתעודת הזהות אינה ראייה ליהדותו של נושאה. אבל הויתור על הסמל הזה תקע עוד מסמר בדרך למחיקת הדגל וההימנון של מדינת היהודים. לא המהות החיצונית אלא הגרעין הפנימי-הליבה.

נכון, לימור לבנת אומרת יפה מאוד 'וירושלים' וכל בתי הספר מחרים מחזיקים אחריה. אבל גם ירושלים
ללא 'וי', ללא סימן של נצחון. אין לה כל כוונה שכזו. היא נותרת נבובה ללא הר וללא בית. גם ההימנון יכול להיות כיסוי ריק למפת הדרכים הצפויה.

כשנמחק הסעיף יהודי מתעודת הזהות, הרגשתי נעלב עד מעמקי נשמתי. חשבתי הנה הגשימו את הפסוק בתהלים "ולא יזכר שם ישראל עוד". פניתי לרבנים רציניים ומרכזיים דרך מזכיר רבני יש"ע. רבנים שהמשיכו לתמוך במפלגה האיחוד הלאומי, ולא התעמקו בזוועת ה'גיור'. האיחוד הלאומי קידשה את סעיף 'הנכד' בחוק השבות, המפד"ל אמנם אמרה שהיא מתנגדת לסעיף אבל כמובן לא עמדה על העיקרון. עם הנאורים חלקה כי רוב חברי הכנסת שלה מאמינים בגשר. השאלה היא האם עלי להחזיר את תעודת הזהות, את רשיון הנהיגה והדרכון כי איני מוכן שממשלה יהודית תסיר את הכינוי לאום 'יהודי' מתעודת הזהות? שאלתי את הרבנים האם זו 'שעת השמד' שבה יש להקפיד על ערקתא דמסאנא (סנהד' עד,ב), אפילו על שרוך נעל ההופך לסמל של עובדי אלילים. התשובה הצפויה שקיבלתי שאין זו כמובן שעת השמד וכי עלי לשאת בגאון את תעודת הזהות המחוקה.

אני קורא לכל היהודים שכואב להם להתגבש סביב עקרונות קיומיים שמבלעדיהם אין לשבת בשום ממשלה. הראשון שבהם הוא חוק יסוד לפיו כל מעשה חקיקה הן בחקיקה ראשית והן בחקיקה משנית
הסותר דברי תורה לפי דעת הרבנות הראשית ומועצות גדולי התורה הוא חוק בלתי חוקי, חסר כל תוקף הפוקע מאליו. זו הנורמה הבסיסית לקיומה של מדינת היהודים כמדינה יהודית ומי שלא מתאים לו שישתה מן המים המאררים. כפי שמשה רבנו השקה את בני ישראל כסוטות.

די לפירוק. תפיסת הגשר של המפד"ל הנוכחית והרשמית היא תפיסה המוליכה לויתור על המהות. על כל היקר לנו: תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. יש לצפות שדור הביניים, בני הארבעים-שישים בכל המפלגות חרדיות והדתיות לרבות איתם, פייגלין ומרזל וקליינר יחד עם ש"ס ואגודה וניצולי האיחוד הלאומי, יחד עם חברי כנסת חילוניים שחשוב להם יצליחו לגבש תנועה יהודית מאוחדת ורחבה הנשמעת לכל רבניה. זו מנהיגות יהודית של ממש.



פרופ' ויס הוא מרצה במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן