אנה נוליך את חרפתנו

פרופסור יואל אליצור , ב' בשבט תשע"ה

חדשות אורח
חדשות אורח
צילום: iStock

על הכל דיברו אתמול בתקשורת בלי הפסקה: מאיפה המחבל, מה מצבו המשפחתי, מה בדיוק הרגיז אותו וגרם לו "לנקום", מה מצב הפצועים בבית החולים, מה אומרים בעולם?

האם אבו פלוני גינה את הפיגוע הרצחני? האם השר שדיבר אחרי הפיגוע התכוון לתעמולת בחירות?

את העיקר שכחו, והשאירו אותו להתבטאויות עילגות של טוקבקיסטים. העיקר הוא חשבון נפש לאומי.

איכה ירדוף אחד חמישים, שישה עשר בתוך האוטובוס ועוד אחת ברדיפה בחוץ, כתמי דם על רצפת האוטובוס ונחל דם על הכביש, היהודים נסים והערבי האחד רודף ובידו רק סכין קטנה אחת. הבדיחה היהודית העצובה מימי הגלות: "איזה נס קרה לנו, פגשנו גוי שיכור והיינו רק עשרה" חזרה והוכפלה פי חמש ויותר.

בעיר העברית תל אביב, שקיותה להשתחרר ממארת הגלות ולהיות עם חופשי בארצנו, הדור שאחרי הקושיה "למה הלכתם כצאן לטבח", נמלטים כעכברים מפני אחד. כשכבר מצליחה קבוצה גדולה של חמושים לעצור את מסע הרצח – האיש נאזק באזיקים. ה' ריחם עלינו ושלח לנו את המסר המפחיד בצורה פחות אכזרית, וכך בדרך נס אנחנו מתפללים להחלמתם של שבעה עשר פצועים ולא מלווים לבית הקברות שבעה עשר ארונות. ובעולמנו המבולבל, אם נזכה שהפצועים קשה יישארו בחיים – גם המחבל ישוחרר ב"פעימה" הבאה בין הראשונים שהרי "אין לו דם על הידיים". אבל חברי "מחתרת בת עין" שרק תיכננו לנקום ולפגוע בערבים בעקבות פיגועים אכזריים לפני כמעט 15 שנה, עדיין יושבים בכלא

"פן תשמחנה בנות פלסטין" - היום הכל באינטרנט. אני לא מעז להסתכל על הקריקטורות האנטישמיות שהם מציירים הפעם. והן פוגעות הפעם מאד כי הן אמיתיות, לדאבוננו ולחרפתנו. כמה מחבלים פוטנציאליים קיבלו זריקת עידוד אדירה? וגם - כמה עולים פוטנציאליים מצרפת יעדיפו היום להגר לקנדה?

תמונת ראי: המשטרה רדפה אחרי סוחר סמים בדווי והרגה אותו או את אחד משותפיו. הערבים בכל הארץ משתוללים וכמעט עשו לינץ' בשוטרים. ואילו אנחנו עוברים לסדר היום אחרי מסע הדקירות וממש בשולי החדשות שומעים על אשה שנדקרה בחיפה באותו ערב "בנסיבות לא ברורות"; התקשורת מעדיפה לא לחזור על הידיעה יותר מידיי. הערבים כבר מזמן לא חוששים להמשיך למלא בהמוניהם את קניונינו גם מייד אחרי הפעולה הרצחנית. הם יודעים שאיש מאתנו לא יפגע בהם ואפילו לא יאמר להם מילה אחת לא טובה.

מה נעשה הבוקר עם הברכה "אוזר ישראל בגבורה", "עוטר ישראל בתפארה", אפשר היום להוציא מהפה מלים אלו?

ומצד שני, האם יש עם אחר שיש אצלו בכלל ברכות כאלו בכל יום?

צריך לדעת שהגבורה והתפארה הם מתת אלוקים. הוא הנותן לדוד את הזכות לעמוד מול גלית בקלע ואבן, לגבור עליו ולהניס את כל צבאו המיומן, והוא שבסיטואציה אחרת בוחר להעמיד דוד יהודי אחר ערום ויחף ומושפל מול איבן דמניוק בדרך לתא הגאזים.

כמעט בכל מערכות החיים והשלטון והתקשורת והאינטלקטואלים מעדיפים אצלנו שלא להישיר מבט אל חוקי החיים האלו השונים והמיוחדים לעם ישראל, ומעדיפים לחיות בסרט שבו "צריך להוקיע את הקיצוניים משני הצדדים ולחזק את המתונים משני הצדדים", "אבו מאזן לא מספיק נחוש במלחמתו בטרור", "בקטטה בין ישראלים לפסטינים נפגעו כמה ישראלים" "ארגון הטרור 'תג מחיר'", "בודקים אם יש רקע לאומני", "תאונה", "התאבדות" וכו' וכו'.

דברי תורת משה הנצחיים שהם אקטואליים במאה השנים האחרונות יותר מבכל תקופה אחרת, מדגישים את הניגודיות הזאת. אין לישראל אופציה של נורמליות, או שאנחנו למעלה כמו בתקומת ישראל ובששת הימים, או שאנחנו למטה כמו אתמול בבוקר. "והיה אם שמע תשמע בקול ה' ונתנך ה' א-לוהיך עליון על כל גויי הארץ”, "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה" "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש לה' א-לוהיך כאשר דבר".

"והיה אם לא תשמע" "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה", "הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב". "והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה".

האם אנחנו מסוגלים עוד לראות את המציאות, להתעורר?