ישראל מקדשים את הזמנים-בשביעית?
ישראל מקדשים את הזמנים-בשביעית?

רש"י הראשון על התורה מביא את דעתו של רבי יצחק כי התורה הייתה אמורה להתחיל בפרשת בא בציווי "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב). הוא המקור לכח העם לקדש את הזמנים.

שהרי קידוש החודש ועיבור השנה הם שני נושאים שניתנו בידי בית הדין הגדול (בלי להיכנס למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בנושא). החלטת בית הדין מחייבת אפילו ניתנה בטעות, למרות שיש לה השפעה על דיני ממונות רבים ואפילו על דיני נפשות. כמאמר חז"ל "לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים מנין שהיא מעוברת שנאמר אשר תקראו אתם מועדי "אתם "אפילו שוגגים "אתם" אפילו מוטעים "אתם" אפילו אנוסים, אם קראתם אתם מועדיי ואם לאו אינן מועדיי" (ספרא אמור ט ג).

קדושת הזמן נחלקת לשתי קבוצות, הזמנים המקודשים ועומדים מששת ימי בראשית, בידי בורא עולם. קדושתם מכונה "קביעא וקיימא" והזמנים שמתקדשים ע"י נציגי העם וקדושתם תלויה בהחלטת בי"ד הגדול. השבת קבועה ועומדת. ראשי החודשים, החגים והמועדים תלויים ועומדים בהחלטת עם ישראל באמצעות נציגיו. השמיטה קבועה מצד אחד והיא תמיד חלה בכל שנה שביעית. מצד שני המצווה חלה מדאורייתא רק אם בית הדין מונה את השנים.

ומה יקרה אם בית הדין יחליט לעבר את שנת השמיטה? האם בחודש הנוסף על השנה יחולו דיני השביעית? האם האיסורים לעבד את הקרקע יחולו עוד חודש, האם מה שיגדל בחודש העיבור יהיה פטור מתרומות ומעשרות. כדין מה שגדל בשנת השבע? לכאורה יש כאן התנגשות בין מערכת הזמנים המקודשים בידי שמים כמו השבת והשביעית ומערכת הזמנים שקדושתם תלויה בידי אדם כמו החגים המושפעים מההחלטה על עיבור השנה.

בסוגיא במסכת סנהדרין מובא "תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא בשביעית, ולא במוצאי שביעית, אימתי רגילין לעבר – ערב שביעית" (דף יב ע"א). נחלקו רש"י והרמב"ם בטעם ההימנעות מעיבור שנת השבע. רש"י הסביר "דפיו קרקע ". כלומר בית הדין מתחשב בצרכי עם ישראל וכדי לא להכביד עליהם כלכלית, אין מאריכים את השנה באמצעות העיבור ואין מאריכים את התקופה בה אסור לעבד את השדות. הרמב"ם נימק "ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם" (הלכות קידוש החודש פ"ד ט"ו). הדאגה לפי הרמב"ם היא לצרכי שמים, כדי שאפשר יהיה למצוא שעורים וחיטים עבור העומר ושתי הלחם.

השאלה אם לתבוע את כבוד האב (בין אדם למקום) או לתבוע את כבוד הבן (צרכי עם ישראל ובין אדם לחברו) הטרידה את חכמי כל הדורות. הבה נתפלל ששתי השאלות יהיו מעשיות, מן התורה, בקרוב בימינו אמן. (לעיון נוסף בעומק השמיטה בנושא ראו שיעור מס' שבע בנושאי השמיטה באתר "ארץ חמדה").