שיריון היפסטרי

השיריון התמוה של בנט לכדורגלן אלי אוחנה מזעזע את היסודות של הבית היהודי, ומעמיד בסימן שאלה גדול לאן אנחנו הולכים.

כביכול "נפילה" או טעות ערכית קשה, אבל למעשה טעות פרוידיאנית מדאיגה. בנט אחוז תזזית והתלהבות, לדעתי יתירה מדי על גבול האופוריה וההיסטריה, יוצא בשצף קצף כנגד התיקשורת, ומסתער על מעוזי כיבוש סטייל סיירת מטכ"ל. החל ברחוב התל-אביבי, בסרטון ההיפסטר, וכעת על שוק מחנה יהודה ואוהדי בית"ר ירושלים עם אלי אוחנה.

הוא מציף את התקשורת והפייסבוק בסרטונים מצחיקים, וממלא את הפייסבוק. עד כאן ראוי, חורג מעט מהטעם הטוב של הציבור הדתי לאומי, אבל נסבל וניתן להכלה. השריון של אלי אוחנה חורג מגבולות ההיגיון, בירידה קשה ברמה,מה שמעמיד בסימן שאלה את שיקול הדעת של היו"ר. שיריון היפסטרי, למי שנמצא בעיצומו גל היסטרי של אווירת בחירות.

אלי אוחנה היה כדורגלן גדול בבית"ר ירושלים ובנבחרת ישראל, ולרבים זכור השער הקלסי שכבש לרשתה של נבחרת אוסטרליה. קריירת המאמן שלו היא פחות מוצלחת, כמו גם פרשנותו בערוץ הספורט, אבל מה לכך ולמפלגת הבית היהודי. אפילו המפלגות החילוניות המובהקות לא מצאו לנכון לשריין את מליניאק או רון קופמן לכנסת, אז דווקא הבית היהודי אמורה להיות יותר חילונית מחילונים?

בנט ושקד צנחו והוצנחו לתוך המפד"ל המכווצת ונואשת, ואכן הביאו עימם בשורה חדשה של ישראליות מעודכנת, מחוברת היטב לפייסבוק, ומתכתבת עם כל מה שקורה בחברה הישראלית הצעירה. משב רוח מרענן לוותיקי מה שהיה פעם "צעירי המפד"ל", והדיחו את אורלב מהנהגת התנועה. הם הוכיחו עצמם בשנתיים של פעילות מוצלחת בעבודה בממשלה ובכנסת. הפריימריס אכן תמך וחיזק את מעמדם. אבל עדיין הגרעין המקורי והקשה של הבית היהודי הוא הציבור הדתי לאומי, שעליו צריך להצמיח ענפים רחבים נוספים, אבל לא לגדוע את השורש וגזע של העץ היהודי.

הרחבת הבית היהודי למסורתיים וחילונים הוא מהלך מבורך, וניתן להבין את בנט שבפריימריס הוא לא חיזק מספיק את ההרחבה הזו. לעניות דעתי שיריון לדני דיין השקול והרציני, וקידום ענת רוט עשוי היה להביא מענה מספיק, ולא היה צורך לגלוש לאלי אוחנה. זו הידרדרות, אפילו לא ליכוד ב', זה ליכוד ג'. כבר עכשיו ניכרת זליגה של חרד"לים לכיוון אלי ישי. מינוי כזה עלול להרחיב אותה, ולהביא דתיים מתונים יותר לחבור לליכוד.

לא בטוח שאפילו מצד חישוב המנדטים זה מהלך מוצלח, וחשוב לזכור שהמטרה היא לא רק הרבה מנדטים בכל מחיר. אובדן הד.נ.א. של גרעין המיפלגה עלול להפוך אותה לעוד מפלגת לווין או אווירה דוגמת כחלון יש עתיד וכ'ד. עדיין שמירת האופי הבסיסי חשובה על רווח מנדטים קצר מועד, אשר גם ספק ספיקא אם הוא יקרה.

ניתןן לקוות שבנט יתעשת, ויבין שלטווח רחוק עדיף מהלכים מתונים והדרגתיים ולא היסטריים.