רק לא לנטוש עכשיו!

גולן בן דוד , ז' בשבט תשע"ה

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לאחר ששמעתי אתמול על השריון החדש של אלי אוחנה שאלתי את עצמי: מה קרה לבנט? האם נדפק לו המוח? חשתי זעזוע עמוק! השקפת עולמי קרובה יותר לאנשי תקומה מאשר לבנט - והרגשתי שעכשיו הגיע הזמן לעזוב.

באופן מיידי הפצתי במייל שאני עובר למפלגתו של ישי וחשבתי שאנו צריכים לעמוד בתור ולהתנצל בפני הרב טאו. במבט ראשון השריון נראה כמו שריון זול ונוצץ מבית מדרשו של ליברמן שמחפש דוגמנית שתביא לו מנדט וחצי, אך לאחר שהצטננה מחשבתי הבנתי שמאחורי השריון הזה עומדת אסטרטגיה ארוכת טווח ושמדובר במהלך פוליטי מבריק של בנט!

לאורך כל השנים האחרונות אנו שואלים את עצמינו איך ניתן להגיע לציבור המזרחי-מסורתי, להמוני עמך בית ישראל, תמהנו מה לציבור הזה עם הליכוד וש"ס?? הרי מדובר בציבור מסורתי, ציוני, אוהב ארץ ישראל וצה"ל שמפלגת הציונות הדתית אמורה להיות הרבה יותר קרובה אליו ממפלגה חרדית, אז למה הוא לא איתנו??

חשבנו שאם רק נעמיד כמה ח"כים מזרחים או "פריפריאליים" הנה כולם יגיעו. אבל האמת היא שהרב בן דהן, סולומון, הרב דנינו, או שטבון לא מדברים לציבור הזה בכהוא-זה. הם חושבים בצורה מפד"לית, מזוהים עם הציבור המפד"לי והם לא מושכים ולו אדם אחד מעבר לציבור הדתי לאומי על כל גווניו. במצב שנוצר, אין לנו שום יכולת להגיע לציבורים הענקיים האלה ולומר להם כמה אנחנו קרובים, הם פשוט לא שומעים אותנו. אנו מדברים בשפה אחרת!

שריונו של אלי אוחנה הוא קלף מנצח מהבחינה הזאת. מדובר באדם נערץ שמדבר לציבור הזה, ויש בכוחו לשבור את הקיר החוצץ בין הציבור הדתי לאומי האשכנזי לבין המוני בית ישראל המסורתיים והמזרחים. דמיינו שאיילת שקד אורית סטרוק או וורצמן יגיעו לקריית שמונה לכנס בחירות- הם אפילו לא יצליחו למלא 30 איש בחדר על מנת להסביר לציבור כמה הבית היהודי קרוב אליהם, לעומת זאת אם אוחנה מגיע לקריית שמונה או לאשדוד לכנס בחירות הוא בקלות ממלא אולמות ומסוגל להוות שופר לקולה של הציונות הדתית.

הוא זה שבכוחו לשכנע את תושבי השכונות והפריפריה שהבית היהודי הוא ביתו האמיתי יותר מש"ס ליברמן או הליכוד, ולפחות לתת לציבור זה את האופציה לשמוע את דעותינו. מרגע שאוחנה אתנו, קולנו יתחיל להישמע וציבורים שלמים יוכלו להקשיב!

מעבר לכך, הבית היהודי רוצה להיות מפלגת שלטון אמתית ולהוות אלטרנטיבה ערכית לדרכו האובדת של הליכוד. מפלגת שלטון חייבת להיות מבוססת על גרעין של 'עמך בית ישראל', היא לא יכולה להיות מפלגה שרק ציבור אשכנזי שגדל על ערכי הרב קוק מרגיש קשור אליה (וגם ציבור חילוני אשכנזי וציוני זה לא מספיק). הבעיה הקשה היא, שהציבור הזה קשור בשלשלאות לליכוד, מהווה את הבסיס החזק של המפלגה, והולך אחרי מנהיגיו "באש ובמים".

(חשוב להבין, כי הנזק מהחיבור שלו לליכוד הוא לא רק פוליטי. מדובר בציבור מסורתי ערכי, שהולך בעיניים עצומות אחרי מנהיגי הליכוד שמאבדים את הדרך, וכך גם חלקים גדולים מאבדים אתם את הדרך. פתאום מושגים כמו 'ארץ ישראל' כבר לא כל כך חשובים לו, העיקר שאריק הוא רוה"מ...).

במובן הזה, שריון של אלי אוחנה, סמל מזרחי ענק, הכי מזוהה עם הליכוד שיכול להיות, מהווה מסר עוצמתי שחודר עד לגרעין הקשה של מצביעי הליכוד. אחרי שנים של תמיכה ניתן לעזוב את הליכוד, אפשר לעבור לבית חדש, לבית היהודי. אם אוחנה (שהלך אחרי כל גחמה של שרון או ביבי) עבר- כולם יכולים. בשביל שנהייה מפלגת שלטון חייבים לנתק את הציבור הזה מהליכוד ולקבלו בבית היהודי!

חשוב לומר, שמדובר בתהליכים ארוכי טווח, ולא בטוח שנראה תוצאות מידיות. אך יתכן שהמהלך עוד יוכל ישפיע מעבר לפוליטיקה ולחזק מגמה בה נוצרת קרבה בין הציבור המסורתי לצינות הדתית, נשברים המחיצות, מסרינו וערכינו נשמעים, ואולי אף חזרה לערכי ארץ ישראל והמסורת שאפינו את הציבור הזה ואבדו לו במקרים רבים, כחלק מאובדן דרך כללי של המדינה.

למרות כל האמור, אני יודע שהמחיר כבד מאוד. אוחנה אינו דמות של עשיה ציבורית, וגם אם בכוחו להביא ציבורים חדשים הוא עצמו לא מייצג אותי בכלום. קהלים שלמים ערכיים שהיו חלק מהבית יכולים לחוש נבגדים, אך תחשבו על זה בקור: גם אם אתם לא מסכימים עם השריון מדובר בח"כ אחד מתוך מפלגה של 16 ח"כים. זאת בהחלט צפרדע שניתן לבלוע, כאשר בזמן שאני שם ב' בקלפי אני מצביע למונה מתנחלים או לנציגים נוספים שכן מייצגים אותי ואת ערכיי. גם אחרי השריונים של בנט, אין שום מפלגה שמהווה כוח פוליטי אמיתי, שמייצגת אותי יותר מהבית היהודי!

במבט קצת יותר רחב צריך להוסיף, כי על אף שלא חייבים להסכים עם בנט על צעדיו, ולא חייבים להאמין שמקומנו הוא מפלגת שלטון, אך כנראה שמבין כל מי שכן חלם על זה במשך עשרות שנים, בנט הוא היחיד שמפנים את המשמעות של המהלך ומוכן באמת לשלם את המחיר כדי להביא למצב בו מפלגה שמבוססת על הציונות הדתית עומדת בראש המדינה.

מהלכים כאלה דורשים אומץ רב והליכה בין הטיפות. הרי מה חשבנו? שאיילת שקד או דני דיין הם הכי רחוק שאנו נדרשים ללכת כדי להגיע לראשות הממשלה?? מי שמעלה על שפתיו את המילים "מפלגת שלטון" חייב להיות ער למשמעויות האסטרטגיות והפוליטיות שנדרשות, ולעתים אף למחירים שבצדם. אנו מתמודדים עם גל תקשורת עוינת שעושה הכול כדי להציג אותנו כקיצוניים בעיני הציבור הרחב ויש צורך בגשר אחר ואמתי ליצירת שיח משותף וערכי.

בשולי הדברים אוסיף ואומר שאני ער לפגיעה במועמדי הפריימריס שהשקיעו את זמנם, אונם והונם. מדובר באנשי עשייה שאלי אוחנה לא יכול להתפאר ברקע דומה, קשה להבין איך יתכן לדחוק אותם למען מהלך כזה או אחר. אך בכל זאת, חלק מגדולתו של בנט היא שהוא מסוגל לתת עדיפות לטובת המפלגה (ע"פ ראות עיניו) על פני טובה אישית ופרטית של אדם זה או אחר ראוי ככל שיהיה –זוהי מנהיגות! (אל תשכחו שגם בנט משלם מחיר אישי שכן הוא דוחק את חבריו הקרובים ביותר, בטח יותר מאלי אוחנה).

כללי המשחק היו ידועים מראש, כולם ידעו על זכותו של בנט להכניס שריונים לפני שהחליטו לרוץ, ואין לבוא בטענות על כללי משחק שהופרו. מרה ככל שתהייה הגלולה לפעמים היא חייבת להילקח על מנת לעזור לכל הגוף!

ועדיין, אחרי הכול אני כותב את הדברים בהיסוס רב, זאת נראית כמו פגיעה ערכית וזולה, ובכל זאת אני מאמין שעלינו להחזיק מעמד, ולבלוע את הצפרדע, זהו איננו שריון רגעי ונוצץ שיצא מהבטן, זהו מהלך שקול ומחושב היטב. עלינו לתת לבנט לבצע מהלכים אסטרטגים קשים כדי להביא אותנו לעמדות השפעה, בשביל שינויים גדולים צריכים לעשות מעשים נועזים ואמיצים, נעשה מעשים אלו עם תפילה שלא נכשל.