מעשה בבן מלך
מעשה בבן מלך

מעשה בבן מלך שהיה בעל נשמה והיה נוהג הכל בכשרות כראוי, ופעם נפל בחלשות ונעשו אצלו כל מיני חולאים. אמרו הרופאים שזה מחמת שהוא בעצבות ואם היה לו קצת צחוק וחוכא היה מתרפא.

באותו הזמן הייתה מדינה חשובה, ושם היו נוהגים שאין ממנין מלך בן מלך אלא כל העם מתכנסים וכל אחד מהם כותב על פתק מי שהוא רוצה שינהל ענייני המדינה והיו סופרים אותם הפתקים ומי שהיה מקבל יותר במספר נעשה מנהיג. [ויש בזה אריכות שלפעמים מצטרפים כמה ביחד וכו' ואכמ"ל] והיו שם כל מיני כיתות אלו אמרו שהעיקר יראת שמים וצריכים לחזק את יראי ד' הכשרים ולהמציא הספקה ליושבי אוהל, ואלו אמרו שהעיקר לחזק ענייני המדינה שיהיה לה מלכות חזקה וחיל חזק ובזה יתוקן הכל, והיו שאמרו שצריך לאחוז גם בזה וגם בזה.

עוד היו אחרים שאמרו שהעיקר להיות טוב לבריות והעיקר לאהוב את הגרים שבאים מחוץ למדינה שבזה נעשה אדם טוב בשלימות, ועוד היו שהפליגו שהעיקר לאהוב את השונאים של המדינה אפשר יהפכו לאוהבים והיו מתווכחים בזה הרבה.

והיו שם כאלה שנשתרשה בהם טעות, שאם רוצים להקים ענייני המדינה אזי צריך להשליך העניינים של יראת שמים, ועוד היו מהם שטעו יותר ואמרו שאם רוצים להיות טובים דהיינו בעלי מידות שעושים חסד, צריך להשליך מכל וכל עניינים של יראת שמים.

ומכל זה נעשה התרחקות מאמונת האמת והיו אנשים עוסקים כל ימיהם בענייני העולם בטובת המדינה ובענייני האדם, ומעניין של השי"ת שכחו לגמרי וכמעט שלא עסקו בזה כלל. והיו מפיצים אותם דעות כוזביות כנ"ל שאם רוצה אדם שיהיה טוב לעצמו וטוב לבריות צריך דווקא להתרחק מיראת שמים ומלהיות איש כשר. ואמרו שמי שהולך בדרך של יראי ד' ודאי שלא יהיה לו ממון ויצטרך לחזר על הבריות ולא יהיה ממנו שום תועלת למדינה. והייתה מבוכה גדולה.

יום אחד הגיע איש אחד, והוא היה בעל ממון וגם ידע לדבר בלשון צחה והיו אנשים מתפעלים מדבורים שלו והוא היה הולך בדרך של האנשים הכשרים, אבל היה מסתיר את זה מאוד ולא נראה ממנו כמעט עניינים של תורה ויראה, ואדרבא יותר היו רואים אצלו איך שהוא בעל ממון ומהלך בגדלות ודואג הרבה לענייני המדינה, והיה בקיא גם בלשון לעז וכו' ומחמת זה היו הרבה הולכים אחריו. ונעשה ויכוח גדול בין הכשרים. היו שאמרו, זה הרבה טובה תבוא על ידו, שממנו יראו שאפשר להיות בעל ממון ואפשר לדעת לשון לע"ז ואפשר לשבת במסיבת חברים ולשתות חמר מדינה שקוראים אספרסו, ואפשר להתייצב בפני מלכים, ואעפ"כ אפשר להיות איש כשר וזה ממש כמו משל האינדיק. שמתוך שילכו אחריו סוף שימשכו אחר עניינים של תורה וכו'.

והיו אחרים שאמרו שאדרבא הרי זה כמו האינדיק בהיפוך, שיראו האנשים הכשרים שאפשר להיות איש כשר ואעפ"כ להתעסק הרבה בענייני העולם ולעשותם כמעט עיקר, ולבסוף ילכו וישכחו עיקר של תורה. והיו מדיינים על זה והיה על זה מחלוקת גדול מאוד.

בתוך כך אירע שהיה שם מלחמה והיו האויבים נלחמים באותה מדינה. ועיקר המלחמה היה, לא שהיו מורים אותם אלא שהיו מוציאים דיבה על בני המדינה ומבאישים ריחם בכל העולם. ומתוך כך רפתה רוחם של בני המדינה, ואע"פ שהיה להם בעזרת השם חיל גדול, לא היו יודעים להשיב מלחמה שערה, מחמת אותם גידופים והדיבה שהיו מוציאים עליהם. ואותו האיש החשוב שזכרנו התייצב כנגד המגדפים והשיב להם מנה אחת אפים, בין בלשון של בני המדינה ובין בלשון לע"ז והיו דבריו נשמעים גם באיים הרחוקים. מתוך כך נתחזקה אהבה אצלו ביותר אצל בני המדינה והלכו אחריו רבים ואמרו שרוצים שהוא ינהיג את המדינה, וחלק מהכשרים שמחו ואמרו זה היום שקיווינו לו שאיש כשר ינהיג המדינה שהיא כל כך חשובה, ואחרים אמרו להיפך. ככל המחלוקת שזכרנו לעיל, והיה החילוק הולך וסוער מאוד.

יום אחד חלם לו האיש החשוב שזכרנו, שפלוני ישב לידו בגן עדן דהיינו בישיבה של מעלה [ויש אומרים שבאמת חלם לו שאותו פלוני יהיה שכנו בישיבה של מטה, שקוראים פרלמנט ששם מנהלים ענייני המדינה.] הלך אותו החשוב לראות מי הוא זה שיהיה שכנו וראה שאותו פלוני נפל כמה פעמים בשכרות ופעמים נפל בשכרות גדול ופעמים שכרות קטן, והשכרות שאנו מדברים בו איננו מיין אלא מכל מיני עשבים שכשמצרפים אותם בסדר מסויים כל האוכל מהם נעשה שיכור, ויש אומרים שהוא יותר קשה מיין. וראה עוד [החשוב הנ"ל שדברנו בו] שאותו אחד יושב כל היום ומשעשע את האנשים על ידי שמספר ספורים וגם כל מיני בדיחותא [ויש אומרים של ליצנות] ואף שמקצת העניינים שמדבר יש בהם עניינים של דרך ארץ, אבל רובם ככולם אין בהם ממש. והתפלא אותו חשוב שהיה מחשב עצמו לכשר ממש [שהוא היה סבור מן הסתם כדעת המסנגרים עליו שהרבה טובה תבוא על ידו] מה זכה זה שיהיה השכן שלי בישיבה של מעלה. [או בישיבה של מטה כנ"ל]

והלך לראות אותו ובדק אחריו אולי נמצא בו איזה דבר טוב ממש. ולא מצא הרבה שהרי היה כל זמנו בשעשועים ובדבורים שרובם של הבל. ובדק עוד אחריו ושאל אותו שמא מעשה בא לידך וענה לו איני יודע דבר גדול אלא הריני ככל אותם שיש להם לשון צחה ויודעים לשעשע את הבריות. ושאל אותו יותר אעפ"כ אולי זוכר אתה איזה דבר טוב באמת שיש בך. ענה לו, נזכרתי מעשה והיינו שבעת שהייתה מלחמה [היא המלחמה שזכרנו לעיל] והיו האויבים מפיצים דיבה על בני המדינה והיו הרבה מהמדברים ובעלי לשון [שקורים ז’ורנליסטים] שהיו מאמינים הדיבה והיו מאמינים לה בליבם במקצת או הרבה, והיו מתחפשים עצמן כאילו שהם מבקשי צדק והיו מחניפים לשונאים. ואני לא האמנתי ולא רציתי לשמוע בכלל לדברי הדיבה, ושאלו אותי מפני מה אינך נוהג כמו כל בעלי הלשון בני אומנתך והיו מגדפים אותי גם כן. ועניתי הנני קודם כל אדם [דהיינו שנברא בצלם] ואחר כך ישראל ורק אחר כך בעל לשון [שקורין זורנליסט]

ואמת שאנו לא ספרנו עד עכשיו שהמדינה שאנו מדברים בה היא של ישראל שד' בחר בהם מכל האומות.

נחזור למה שהיינו בו, כאשר שמע אותו חשוב דיבורים אלו, דהיינו שהוא קודם כל ישראל ורק אחר כך וכו', אמר לו כעת ברי לי מפני מה זכית להיות במחיצתי ואדרבא זכות היא לי להיות במחיצתך. והתוועדו ביחד והיו יושבים ומשתעשעים וצוחקים ונעשה מזה חוכא גדולה.

ושמע בן המלך אותה החוכא...

שוב חלם אותו חשוב שדברנו בו שפלוני אחר יהיה שכנו בישיבה של מעלה [או של מטה כנ"ל]

הלך לראות מה מעשיו וראה שהוא היה עוסק בעניין שחוק אחד. וזה מעשה השחוק היו לוקחים מגרש גדול מעמידים צורת הפתח בשני צדדי המגרש ובתוך צורת הפתח כמין מעשה רשת והיו מתחלקים לשני חבורות ומשליכים כדור שקוראין פלוט"א לתוך המגרש והיו רודפים אחר אותו כדור ומי שהיה משליך אותו הכדור לתוך אותו צורת הפתח שזכרנו [שלצד שכנגדו] יותר פעמים היה זוכה. ותנאי קבלו על עצמם שלא יהיו משליכים הכדור עם הידיים, ואף לא יהיו נוגעים בו בכלל ביד, אלא הכל היו עושים עם הרגלים לפיכך היה צריך אומנות גדולה כדי להצליח בשחוק הזה, והיו מתכנסים אנשים רבים, לכל חבורה היו באים אוהביה, וכאשר היו מצליחים להשליך הכדור כנ"ל היו מריעים ושמחים מאוד עד שהייתה נבקעת הארץ לקולם.

ואותו הפלוני הייתה לו איצגנינות גדולה ברגליו שהיה יכול להשליך כנ"ל והיו מריעים לו כנ"ל. וכשעברו ימי בחרותו וכבר לא היה יכול לרדוף אחר הכדור כנ"ל, היה יושב ומפרש ענייני המשחק לאנשים והיה דורש עליו תילי תילים של דרשות.

ותמה מאוד החשוב שזכרנו שזה יהיה שכנו ומה נמצא בו שזכה לדבר כזה.

והלך ושאל אותו מה מעשיך וסיפר לו ככל הנ"ל

שאל אותו שמא עמדת בדברים נוכחים כנגד האויבים של המדינה. אמר לו איני זוכר דבר כזה. אמת שהאוהבים של הקבוצה כטוב ליבם בשחוק, היו פותחים את פיהם ומחרפים גידוף גדול את האויבים והיו נענשים על זה כמה פעמים. ואתה מה עשית, אני הייתי מוחה בעדם שלא יחרפו כדי שלא יענשו [כי באותה מדינה היה החוק, שאם אותם אויבים נלחמים במדינה מותר לקיים הבא להורגך השכם להורגו, אבל היה אסור לדבר על האויבים שלא כסדר ושלא כנימוס, ולכן היו מענישים אותם]

אמר לו שמא בזמן שחלשה דעתם של המנהיגים של המדינה, והיו רוצים לברוח מהמלחמה והיו מסגירים אדמה של אותה מדינה לידי האויבים, ומתוך כך היו מוציאים בעל כורחם את אנשי אותה מדינה משם, כדי שיוכלו להסגיר אותה לידי האויבים, שמא עמדת להם אז בעת צרתם? אמר לו לאו ואדרבא..

והיה מתפלא ומשתומם האיש החשוב שזכרנו מאוד מאוד, אם כן מה זכה זה שיהיה שכני

ענה אמר לו ספר לי מעשיך שמא נמצא בהם איזה דבר. אמר לו באשר הייתי משחק באותו השחוק והייתה ברכת ד' ברגלי ופעמים שהייתי משליך הכדור באומנות גדולה לתוך מעשה הרשת [בל"א בעיטה מסובבת לחיבורים] היו כל קהל האוהבים מריעים מאוד ושמחים שמחה גדולה, ואף אני הייתי רץ ושמח לעומתם, ואמת שבתוכם היה יושבים אנשים קשי יום שבקושי מצאו כדי פרנסתם והיו חוסכים פרוטה לפרוטה כדי לבוא לראות השחוק הזה, ואני הייתי מבין לליבם שגם משפחתי קשת יום הייתה והוצרכתי לפרנסם בעצמי, וכשהיו רואים אותי רץ ומריעים ושמחים לקראתי, היה להם קצת נחמה מכל העמל שהם עמלים כל ימי חייהם.

אמר לו מעשה נאה זה, שמא אתה זוכר עוד מעשה

אמר לו, באשר הרבה מהאוהבים של החבורה של השחוק שלנו היו מכבדים השבת, וכשהיו באים לראות אותו השחוק שהיה נעשה בשבת, היו מהלכים ברגליהם מרחקים גדולים כדי למעט בחילול שבת. לכן קבלנו על עצמינו שנשתדל שכל מעשה השחוק שאנו משתתפים בהם יהיו מתקיימים במוצאי שבת.

אמר לו ומה שם החבורה שהיית משחק בה אמר לו שני שמות לה, ושאל אותו מהם השמות ואמר לו השמות.

כאשר שמע אותו החשוב ככל הדברים הנ"ל, ועוד ששמע ששם הראשון של הקבוצה הוא ביתר כנגד העיר שבה מסרו בני ישראל את נפשם כדי לפרוק עול מלכות הרשעה מעליהם, וששם השני של הקבוצה הוא ירושלים העיר אשר בחר בה ד' לשכן שמו שם, ושבעבורה נלחמו אותם גיבורי ביתר, לא עמדה בו עוד רוחו ונפל מלוא קומתו ארצה בפני אותו הפלוני, ואמר לו מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי.

ישבו שלושתם יחד דהיינו הפלוני הזה והפלוני הקודם ואותו החשוב ונתוועדו ושחקו ושמע בן המלך כנ"ל..