"אין יאוש בעולם כלל"

הרב גבריאל אלקובי , י"ג בשבט תשע"ה

הרב גבריאל אלקובי
הרב גבריאל אלקובי
צילום: יח"צ

"כי האדם עץ השדה: העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת, חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו לעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח.

ובכל-זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת. כך ישראל, הנתונים בצרות הגלות ומצבם הרוחני נראה כמעט על סף התמוטטות, אך דווקא בתוך הסבל הזה נרקם אור הגאולה, אורו של משיח". (מדברי האדמו"ר מצ'ורטקוב זצ"ל).

דברים אלו יש בהם הרבה כדי לנחם את עמנו הנרדף, כי הנה אם נתבונן בפרשת השבוע נראה דבר מעניין: בסוף פרשת בשלח התורה מספרת לנו על מלחמת עם ישראל עם עמלק והתורה מציינת את המקום בו נלחמו: "רפידים", וחז"ל ראו בזה לא רק ציון גיאוגרפי אלא תיאור מצבם הרוחני של עם ישראל ש"רפו ידם מן התורה והמצוות" (תנחומה ג),

וזהו מסרה של התורה שגם כשהמצב נראה גרוע ועם ישראל ברמה רוחנית ירודה, דווקא מתוך כך מגיעים לפרשת יתרו ולמתן תורה, בחינת "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו ל-ז), ומתוך החושך בוקע האור,

ודווקא אז הקב"ה מחליט להביא לנו את התורה ולגאול אותנו עולמית מחיים רדודים וארציים. כי הקשר שלנו עם הקב"ה אינו תלוי אפילו בקיום התורה והמצוות שלנו אלא הוא קשר עצמותי ומהותי, בין הנשמות שלנו שהן חלק אלוק ממעל ממש, והבורא שהוא המקור שלהם, וכמו שאבא אינו יכול לנתק את הקשר עם בנו, כך "בני בכורי ישראל", אינו יכול להתנתק מאביו שבשמים גם אם סר מן הדרך ואביו ממשיך להשפיע עליו טובה וברכה וגואל אותו מצרותיו למרות הכל.

וכנ"ל בט"ו בשבט כדברי האדמו"ר מצ'ורטקוב, שלמרות שהעץ נראה שהולך לאבדון, דווקא אז אנחנו רואים את הנקודה הפנימית, ה"ניצוץ", השרף שעדיין זורם בתוך תוכי העץ והוא שיאפשר לו בקרוב לפרוח שוב, וגם אם אותו שרף כרגע אינו בא לידי ביטוי לא בעלים, פרחים ופירות, כוחו אינו נפגע בכי הוא זה, ורק תהפוכות הזמן נותנים לחשוב שאין כבר מה לצפות מאותו העץ.

כך גם לגבי עם ישראל ברובד הלאומי, גם אם לפעמים, ואולי היום יותר מתמיד, המצב נראה אבוד, מבחינה מדינית, פוליטית, דתית, בטחונית וכו', אנחנו לא מתייאשים וממשיכים לשמוח ביודענו ש"שורש לא יכזב", ושהקב"ה יגאל אותנו גם אם אנחנו לא ראויים לכך.

וכדברי האור החיים הק' בפרשת בהר על הפסוק "ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל ויצא ביובל ושב לאחוזתו", שאם לא יהיה מספיק זכויות לעם ישראל "לפדות" את עצמו מהגויים ש"קנו" אותו לעבדות מאת הקב"ה, בכל זאת "ויצא ביובל" למרות הכל, יגיע איזה שהוא זמן שיצא לחופשי ולא משנה מה יהיה מצבו אז, כי כך קבעה חכמתו ית', שאת בנו יחידו לא יפקיר לעולם הואיל והוא חלק ממנו ית', ואין אדם מפקיר את עצמו. ורק אם ישכיל אז יהפוך את המצב מ"בעיתה" ל"אחישנה", ועל ידי לימוד תורה וקיום מצוות, הקב"ה יחיש את גאולתנו ואת פדות נפשנו.

שנזכה בפרשה זו ובחג זה לראות תמיד את הנקודה הפנימית של כל יהודי בפרט ושל עם ישראל בכלל, ומתוך כך להגיע להכרה ש"גאולה קרובה לבוא", ושלא משנה מה התמורות שעוברות על עמנו,

הקב"ה לא מתייאש אף פעם מאיתנו, והואיל ומחויבים אנחנו במצות "והלכת בדרכיו", גם אנחנו אסורים ביאוש, ומצפים למימוש הנבואה "ובא לציון גואל".

חג שמח!