האם באמת כולנו שארלי?

פרופ'' נח דנא-פיקארד , י"ג בשבט תשע"ה

פרופ' נח דנא - פיקארד
פרופ' נח דנא - פיקארד
צילום: המרכז האקדמי לב

חלפו שבועות מספר מאז הפיגועים וההפגנה הגדולה בפריז, ועכשיו מששככו מעט הרוחות אפשר להציף את התובנות שכוסו בעת הסערה. זה הזמן לבדוק האם התזמורת בתקשורת העולמית הייתה הוגנת, והאם היא נגעה בשורש הבעיות.

שאלה שנכון כעת לשאול היא: אם לא הטבח במערכת העיתון הצרפתי, האם הייתה מתארגנת הפגנה גדולה אחרי טבח היהודים במרכול? עובדתית, זאת הפעם הראשונה שיש פיגוע כזה נגד עיתון, אבל לא הפעם הראשונה שיש טבח יהודים. לא ראינו התגייסות כזאת אחרי טבח היהודים בטולוז, אפילו בצירוף מחאה נגד רצח אנשי צבא צרפתים בעיר סמוכה לטולוז כמה ימים לפני זה. גם אחרי השוד מלווה באונס בפרוור של פריז לא מזמן, שם הקרבנות נבחרו ע"י התוקפים כי הם יהודים, לא התארגנה הפגנה המונית. גם אחרי מסכת העינויים שסבל אילן חלימי הי"ד עד שנרצח וגופתו נזרקה לרשות הרבים, לא היו הפגנות של מיליונים וראשי מדינות. הפגנה הייתה רק אחרי שפגעו בצרפתים לא יהודים.

ההפגנה הגדולה הייתה בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה, הסיסמא הייתה 'כולנו שארלי'. גם בחוצות ירושלים התפרסמו שלטים עם הכיתוב "ירושלים היא שארלי". ב"ה ירושלים היא לא שארלי, ואני מצטער, לא כולם שארלי. העיתון הזה ידוע בקריקטורות נמוכות וולגריות, הקריקטורות שם של יהודים מזכירות משטרים שפלים. אמרה צרפתית אומרת שהחופש של האחד מסתיים איפה שמתחיל החופש של השני, לא כל קריקטורה היא לגיטימית, בשם חופש הביטוי אי אפשר להציג יהודים באופן מבזה ללא כל מגבלה. לא מעט תביעות הוגשו נגד העיתון, ואת זה אי אפשר להעלים בחסות פשע הטרור שהתרחש כנגדו. אגב, חלק ממגישי התביעות היו בהפגנה.

גם בהפגנה בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי היה לא מעט צביעות, בין ראשי המדינות שכיכבו בראש ההפגנה ההמונית היו כאלה שבמדינתם לא ממש קיימת עיתונות חופשית. בשורה הראשונה כיכב מכחיש השואה המדופלם מחמוד עבאס, העומד בראש רשות שלא ידועה בחופש הביטוי שלה. רק בכל הקשור להתקפות על יהודים ושבח למחבלים, יש שם חופש ברור.

הממשלה וכוחות הבטחון בצרפת מקדישים עכשיו מאמצים גדולים להגן על המוסדות היהודים, הדבר מבורך אבל לא יוכל להימשך זמן רב והשמירה תוסר כעבור זמן. האם מישהו אומר שהמשימה האמיתית היא שלא יהיה צורך בשמירה צבאית על מוסדות יהודים? עברתי על עשרות עיתונים צרפתיים ואירופיים בימים המתוחים ההם, שום דבר לא השתנה. אותם ביטויים נגד ישראל ממשיכים להיכתב ולהישמע, אותן אסוציאציות שליליות, אותם מסרים המשחירים את ישראל. ישראל והיהודים חד הם. אם האווירה הציבורית לא משתנה באמת כלפי ישראל והיהודים, הישנות פגיעה הוא רק ענין של זמן. על כך חשוב להתריע, ראשי המדינות והעיתונאיים לא יוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

אף על פי שעדיין אני לא אוהב את הקריקטורות שלהם, מילת הערכה אחת אני חייב לתת לאנשי שארלי – הם חזרו לפרסם קריקטורות כרגיל. יש להם עמוד שדרה, הם לא נכנעים לטרור שטבח בהם. את זה חייבים כולם ללמוד: לא נכנעים לטרור.