ההדר הלוחש

הרב ישי אביעזר , י"ד בשבט תשע"ה

הרב ישי אביעזר
הרב ישי אביעזר
צילום: עצמי

ציפורים פורשות כנף, על קווי המתאר של הפרחים והפירות, העוטרים על עדנה הדר ועם חי, הותירו את ההזמנה לחתונה, המעוטרת בעדינות של הדר לעדנה, כמטרת חיים.

הדר גולדין שנהרג ב'צוק איתן', הלחין בעיטורי חייו את רקמת אמונתו ותקוותיו של העם החי בארצו, והמקומם את מולדתו בקינים אישיים ופרטיים של חתן וכלה, הבונים את חורבותיה של ירושלים.

את מילות השיר 'לחשי ההוויה' של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, עיטר הדר בכישרונו, כביטוי לרעיון ולשאיפה של החיים הנרקמים עם עדנה סרוסי. יש סוד להוויה שרק מי שאוזניו כרויות יכול לשמוע אותו, שר הרב קוק. יופיו של הטבע, ציוץ הציפורים, טל השמים, רגבי האדמה, נוף ההרים ומרחבי השפלה, יכול להזרים חיים, אך יכול גם להתעלם מהם.

המבחן של הטבע וההוויה, בוחן את הלב של האדם. סולם הערכים הנפשיים והרוחניים, נקבע על פי היחס האישי אל הבריאה, על הופעותיה הרבגוניות וייחודה השופע. לב ערל, האטום ליופי ולחשי קולות של איוושת ענפים, פכפוך של מים, משק כנפיים או קולות בעלי החיים, יודע שבמבחן ההוויה הוא בתחתית הסולם.

לחשי ההוויה שיוצרים הדר ועדנה של שירת קודש, רוממות תהילת הבורא, אהבת אינקץ של התמזגות נפשית עם הבריאה, והבנה שהכל הכל הוא ביטוי אלוקי נעלה ומרומם, הוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הוא החיבור בין הפיזי והמטפיזי, בין היקום לקיום, ובין הוויה לשם הויה.

היחס האישי הזה, בונה אף את הביטוי וההוויה הלאומית. הרב קוק המורה לדורות, יודע שהדור זקוק לקשר חי ותוסס עם הטבע הארצישראלי. מה שעשתה הגלות בתלישה ועקירה מהארץ, תעשה ההתיישבות והבניין, בהשתרשות בתוך הטבע, ובהתקדשות עצמית בהזדהות אתו.

'ודור יקום וחי / ישיר ליופי וחיים / ועדנה עד בלי די / ינק מטל שמים / ומהדר כרמל ושרון / שפעת רזי ההוויה / תקשיב אוזן עם חי'. אלו מילות הכיוון והדרך להקמת הבית, שעוטרו על ההזמנה, ונותרו אצלנו כהוויית חיים, המורה לנו כיצד לחיות בין לחימה לחלימה, בין מנהרות לכיסופים, ובין הדר ועדנה לשפעת רזי ההוויה.

כך רקם סגן הדר גולדין על רצועת נשקו שתי מילים: 'בעוז ובענווה'. הוא האמין שאת העוז צריך לחיות בענווה. לא רק שאין סתירה בין עוז לענווה, אלא שאין עוז בלי ענווה. כל העוז שלנו אינו 'כוחי ועוצם ידי', כי אם כוחי ועוצם ידו של הקב"ה. יש לדעת ולהאמין שהעוז הוא לא שלי. צריך לדעת להרכין ראש ולהאמין, שאני חייל המגלה את העוז והענווה של חי העולמים.

כח החיים הזה שהתגלה אלינו ב'צוק איתן', יצק בנו איתניות של גבורה אלוקית, היונקת מטל שמים והשרה ליופי וחיים. השביל הזה העובר במרחבי השרון, מתרחב במרחבים הפתוחים של ארץ ישראל, מטפס על הכרמל, נושא עיניים ימה וקדמה צפונה ונגבה, רואה את החלום הגדול של כל הדורות המתגשם לעינינו, בשוב ה' את שיבת ציון.