התורה היא תורת חיים

הרב ד"ר אברהם ליפשיץ , כ"ו בשבט תשע"ה

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"ואלה המשפטים" מה אלה מסיני אף אלה מסיני. הקב"ה מצוי בפרטים... והתורה הקדושה מלמדת אותנו שיש לראות בשתי הפרשיות חטיבה אחת.

ר' ישראל מסלנט באגרת המוסר שלו, כתב על היחס השונה שלנו למצוות של בין אדם לחברו לאלה של בין אדם למקום ( הכול ידוע... אבל אנחנו לא שם!! הוא כתב)

"כי עינינו הרואות הרבה מהעבירות אשר האדם נמנע מהם בטבע, ולא יעבור עליהם אף גם בעת אשר ילחצנו לזה איזה דבר. וישנם עבירות חמורות מאלו, והאדם הזה בעצמו יעבור עליהם בנקל.

דרך משל: חלק גדול מאחינו בני ישראל כמעט רובם ככולם לא יאכלו בלי נטילת ידיים חלילה אף גם בעת אשר ירעבו ויצטערו הרבה; ובלשון-הרע החמורה בנקל יעברו עליה, גם בלי תאווה גדולה... וכדומה במחוזותינו אלו תהילה לאל, איסורי נבלות וטריפות ודומיהם מוטבעים בנפשות הישראלי, עד אשר לא יצרך שום איש לאכוף טבעו ותאוותו להתרחק מהם, כי המה לו לזרא...ואולם בעוונותינו הרבים, במשא-ובמתן הוא בהיפך; רוב בני-אדם לא ידרשו על חשש גזל ועושק מעצמם, טרם יתבענו חבירו; ומהם אשר גם אחר התביעה יעשה תחבולות מרמה או יעיז...והלא בתורה הכול שווה, זה לא תעשה וזה לא תעשה, כפי עניין התורה ומשפטיה : 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' (שמות כב, ל), 'לא תאכל כל נבלה' או 'לא תעשוק את רעך" 'ולא תגזול' (ויקרא יט, יג) ...ואנחנו רואים שבעוונותינו הרבים אפילו הלומדים, וכמעט גם היראים, אינם נזהרים כיאות בלא תעשה הלזו, אשר יום הכיפורים וגם המיתה אינם מכפרין עליה".

ר' ישראל מסלנט משקף לנו... מצוות של בין אדם לחברו לא מספיק מוטמעים שגם הם חלק מהתורה... ואולי זו הסיבה שמשפטים בין יתרו לתרומה... שם התורה!!!

ביטוי נפלא המבהיר שהתורה שלנו היא תורת חיים, איננה נמצאת רק בשמים ממעל... מצאנו ברב זצ"ל בעין אי"ה, על הגמרא במסכת שבת (דף יא, א) שם נאמר: "כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר "לרומם את בית אלקינו ולהעמיד את חרבותיו" (עזרא ט, ט). והני מילי - בבתים אבל בקשקושי ואברורי (רש"י : בירניות ומגדלים) - לית לן בה".

"והנה היסוד העיקרי הנצרך להורות על גדולת ערך התורה ועבודת ד' ומצבם הרם בחיי האומה הישראלית בכללה ובפרטיה, צריך שיהיה בולט שאין הוקרתנו את קדושת ברית ד' אשר עמנו וקדושת תורתנו הקדושה, באה אלינו מפני חפצנו לקשט את החיים בקישוט החיצוני של האמונה והדת, כמו שישנן אומות וכתות כאלה שלא יוכלו להתעלם מפעולת רגשי הדת על לבות הכלל וערכם בסדרי החברה האנושית, ע"כ יחזיקו את עניני האמונה ותוכן עבודת ד' במדרגה גבוהה אבל לא בעצם החיים, כי אם במדרגת קישוט ותכשיט חיצוני לחיים.

זאת ההדרכה היא רעה מאד ומביאה נזק והפסד נורא למצב קדושתם של ישראל, שיסוד תורת ד' אשר אתנו הוא שהיא כולה מלאה חקי חיים ונקראת תורת חיים. על כן לא בתור תכשיט חיצוני לחיים צריך לכבדה ולהוקירה, שבזה לא תמצא מקום כי אם בעיתים מזומנות ומקומות של פומבי והליכות סדרים מקושטים בפארים חיצונים, כ"א צריכה היא שתסדר את עצם החיים הישראליים מיד ד' אלקים חיים.

על כן להשריש זה כקשקושי ואברורי, שהם בנינים של יופי וקישוט לבד, לא באה הקפידא שלא יהי' הביהכ"נ גבוה מהם..... אמנם בית הכנסת נערך בערך עומק גוף החיים הישראליים, כערך הבתים העקריים, מקומות החיים בעצמם, ועליהם הוא מתרומם, להורות שמטרת כלל החיים ופרטיהם ישובו לתכלית עבודת ד' ושם ד' שנקרא עלינו בכלל האומה, ומסתעף לפרטיה. ע"כ מדקדקת תוה"ק בכל פרטי החיים."

הרב , באופן נפלא מדייק לנו מה היא תורה. התורה היא תורת חיים! המשמעות של גובה בית הכנסת הוא למול הבתים בהם חיים. ועומק דברי הגמרא שבית הכנסת צריך להיות גבוה מבתינו, שעולם החול שלנו צריך להיות מושתת על אדני תורה. שאלות של בין אדם לחברו, מורה ותלמידו , איש ואשתו, החיים שלנו בסיסם תורה והם הם חיים של קדש ( הרבי מקוצק המפורסם: " אנשי קדש תהיו לי" מלאכים ושרפים יש לי די.. "אנשי קדש!"!). בתים לנוי, מה שהוא חיצוני לחיים האמתיים, יכול להיות גבוה מבית הכנסת... התורה שלנו נוגעת בתוך, במציאות היומיומית, בחיים ולא בגינונים בהדר ובנוי שאין בו ממש... ( איזה יופי...)

ולמעלה מזה!! שם, ודווקא שם- ניתן במיוחד למצוא את ריבונו של עולם: "במקום ענוותנותו שם אתה מוצא גדולתו".

"'את העני עמך' לא עמך הוא העני אלא עמי הוא... מידת בשר ודם- מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו...אבל הקב"ה אינו כן. מי הם עמו? העניים..." המדרש משקף לנו... "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה" נהוג לומר. אני מתחבר לדומים לי, ליותר טובים,. אנחנו מתבוננים לעיתים על האיש העשיר כמישהו ש... הקב"ה מתחבר למי שאין לו...!! מי נקרא עמו של הקב"ה העניים!! וכך על העני היתום והאלמנה "כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו". וכך המהר"ל ( גבורות ה') :" דע כי מה שהוא עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה, הוא בעצמו גדולתו של והוא תכלית הרוממות שהוא יותר מן מה שאמר אלוהי האלוהים ואדוני האדונים...".