אחד הדברים המעוררים את דאגת המערב היא העובדה שמאות ואולי אלפי אירופאים צעירים מתאסלמים, וחלק מהם מצטרפים לארגוני טרור ולמדינת האסלאם וחוזרים לערוך ג'יהאד נגד החברה שבה הם נולדו, גדלו והתחנכו.
הבעיה הביטחונית הנשקפת מצעירים אלו גדולה מאוד, שכן אם הם מסתירים את זהותם התרבותית, קשה מאוד לארגוני הביטחון המערביים לזהות אותם ואת כוונות הזדון שלהם. במאמר זה ננסה לעמוד על הסיבות הדוחפות צעירים אלה להתאסלם ולהצטרף לארגוני טרור.
החומר לכתיבת מאמר זה נלקח מקטעים מוקלטים שהקליטו המתאסלמים, ורובו נכתב כאן כציטוט דברים כמעט ללא עריכה, דברים בשם אומרם.
רבים מהמתאסלמים בטוחים שהאסלאם הוא דת של שלום, אהבה, חיבה ורעות, ותחושה זו מתבססת על הכנסת האורחים הנדיבה ועל היחס החם והאוהב שהם מקבלים מהחברים החדשים, המוסלמים, שאל המעגל החברתי שלהם מצטרף המתאסלם. במקרים רבים, צעיר שנולד לתוך חברה אינדיווידואליסטית, מנוכרת וקרה, מוצא בקרב קבוצת המוסלמים – בקולג', באוניברסיטה או במועדון – חיק חם, חיבוק, מילה טובה, עידוד וסיוע, דברים שחסרו לו בחברה שבה נולד.
הדבר בולט במיוחד בצעירים שגדלו במשפחות לא מתפקדות, הורים גרושים, מסוכסכים, אלימים, מנצלים, מתעללים, אלכוהוליסטים או מכורים לסמים, או משפחות שלא העניקו לצעיר מסגרת אמוציונאלית ראויה ודוגמה נכונה לקיום חיים מאוזנים ומועילים.
הצעיר המתאסלם רואה בצעד שעשה החלטה שהוא קיבל מתוך בגרות, בשלות ועל פי זכותו לקבוע את זהותו הדתית והתרבותית בעצמו, גם אם הסביבה המשפחתית החברתית – שאותה הוא נוטש מתוך בחירה – מתנגדת לכך. לעתים ההתאסלמות היא סוג של מרד נעורים נגד הסמכות ההורית. המתאסלם חווה לעתים קרובות יחס שלילי מהסביבה המשפחתית והחברתית, אך העויינות שהסביבה מקרינה כלפי המתאסלם מגבירה בו את הביטחון שהצעד שעשה נכון, ראוי ואפילו מתחייב. כל ביטוי נגד ההתאסלמות מתפרש אצלו כגזענות לא מוצדקת ואיסלאמופוביה חסרת בסיס.
המתאסלם שומע ממוסלמים שהאסלאם מכבד את נביאי הדתות שקדמו לו, היהדות והנצרות, מקדם את האמונה ביושב במרומים, ביום הדין, בשכר ועונש, בעשיית הטוב ובהימנעות מהרע, והוא משתכנע שהאסלאם הוא דת לגיטימית ותקפה כמו היהדות והנצרות. לכן, אם הוריו נוצרים או יהודים, למה שהוא לא יהיה מוסלמי? הוא רואה הרבה מוסלמים חיוביים ומועילים לכלכלה ולחברה, שהשתלבו היטב בסביבה שבה הוא גדל, אז למה הוא לא יכול להיות כמוהם? רוב המוסלמים אינם טרוריסטים ולכן אין לו – ולא צריכה להיות לאף אחד – שום בעיה אם הוא מחליט להצטרף אליהם.
מתאסלמים מדווחים שהקריאה בקוראן והתפילה מכניסה משמעות רוחנית חדשה לחייהם אחרי שנים של שיעמום אינטלקטואלי, חלל רוחני ושקיעה בתוך הבלי העולם הזה החומריים. הם מדברים על המעבר לאסלאם כמו התפכחות מחלום רע, כמו טקס התבגרות ויציאה מגיל הטיפש-עשרה.
תחושתם היא שהדת האסלאמית סידרה להם את החיים, העניקה להם סרגל למדוד בו את עצמם ואת התנהגותם וקבעה להם את גבולות המותר והאסור, גבולות שהחברה "הקודמת" לא ידעה, לא יכלה או לא רצתה להציב להם. הם מוכנים לקבל על עצמם את ההגבלות שההלכה האסלאמית מטילה על המוסלמים, וכך היא "מסדרת להם את החיים", אחרי "חיים של טיפשות" שניהלו לפני ש"גילו את האור" האסלאמי שטיהר אותם מכל חטאי העבר ושגיאותיו.
יש מתאסלמים המדברים על חמש התפילות ביום כאירוע מחזק ומעודד, שהיה חסר להם לפני שהתאסלמו. הקשר הישיר, הצמוד והתכוף עם היושב במרומים, מלפני עלות השחר ועד שקיעת החמה, מעניק להם תחושה שהוא מחזיק בידם, מוביל אותם במעגלות החיים, מדריך אותם ומסייע להם להתמודד עם קשיי היומיום. הם חיים בתחושה שהאסלאם מעניק להם את המזון הרוחני שכל כך רעבו לו לפני שהתאסלמו.
תהליך ההתאסלמות איננו מיידי אלא יכול להימשך חודשים ואף שנים. המתאסלם צועד צעד אחר צעד, ובכל פעם מאמץ דבר נוסף: הימנעות משתיית אלכוהול (דבר חיובי כשלעצמו ומובן לכל אדם); הימנעות מאכילת חזיר (תוך הפנמת הסבר – אמיתי או שקרי – על הנזק הנגרם מאכילת בשר זה); תפילה אחת ביום בשפת האם; קריאת ספרי "דעוה" (הפצת האסלאם) שהוא מקבל בדרך כלל בחינם כמעין השכלה והרחבת אופקים; הליכה לתפילה במסגד, בד"כ עם חברים מוסלמים; מפגש עם אימאם המעניק למתאסלם הסבר על האסלאם; מפגש עם מתאסלם אחר המדבר איתו מתוך עולם המושגים של שניהם.
לפעמים מסע אל ארץ מוסלמית הוא חלק מתהליך ההתאסלמות, ובארץ זו נוגע המתאסלם מקרוב "בחיים האמיתיים" של מוסלמים. הוא מזדהה עם סבלם ושמח בשמחתם.
צעירים רבים במערב, שחונכו להזדהות עם מסכן, עני ונרדף, רואים ביחס חברתם כלפי מהגרים מוסלמים יחס שלילי ואפליה לרעה, ומצב זה גורם להם להזדהות עם המסכנים הללו החיים בשוליים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של מדינתם. ההזדהות עם סבל המוסלמים מעוררת סקרנות בקרב הצעיר לדעת ולהכיר יותר את תרבותם של הנדכאים והחלכאים הללו, והוא רואה בדתם משהו אקזוטי ורומנטי, שכדאי לו להכיר מקרוב.
מקור גדול להתאסלמות אנשים בארה"ב הוא בתי הכלא, והציבור העיקרי המתאסלם בהם הוא ציבור האפרו-אמריקנים. מדובר באלפי אנשים החשים שהאסלאם הוא חזרה לשורשים שהיו להם לפני שאבותיהם נמכרו לעבדים. הם בדרך כלל אינם מודעים לעובדה שסוחרי העבדים הגדולים ביותר היו ערבים מוסלמים שפשטו על כפרי אפריקנים עובדי אלילים ומכרו אותם לעבדות. בערבית איש שחור עור נקרא "עבד".
התאסלמות אפרו-אמריקנים נובעת גם מרצון להיפרד מהחברה "הלבנה" הנתפסת כ"נוצרית", ולנקום בה על העבר של העבדות, וההווה של האפליה והדחיקה לשוליים שהם סובלים. בבתי הכלא בארה"ב פועלים באופן רשמי אנשי דת, המעניקים שירותי דת ותמיכה רוחנית לאסירים. ביניהם נמצאים גם אימאמים, הפותחים בפני אסירים את הצוהר לאסלאם. אימאם כריזמטי יכול בקלות לשכנע אסירים לאמץ את האסלאם.
יש מקרים שבן משפחה אחד שהתאסלם משפיע על אחים או קרובים אחרים ללכת בעקבותיו.
בנות נמשכות לאסלאם כי הוא מציע להן חיי צניעות ומוסר, דבר שלפעמים אינו קיים בסביבה שממנה הן יצאו. הן מאסו בחיי המתירנות, ההוללות, ההפקרות, הסמים והשכרות שאפיינו את חייהן הקודמים, והאסלאם מציע להם חיים נקיים, שפויים, מסודרים ומוסריים שחסרו להן בשנים שקדמו להתאסלמות. כללי האסלאם המחייבים ריחוק בין גברים ונשים מוצאים חן בעיניהן אחרי שנים של התנהגות ללא מגבלות בהיבט זה. בנות שעברו ניצול והתעללות מוצאות באסלאם נחמה, כבוד והערכה, בניגוד להשפלה שחוו לפני שהתאסלמו.
הורי המתאסלמים מתייחסים להתאסלמות ילדיהם כמו שהם הצטרפו לכת, חלקם מדברים במפורש על "כת השטן" שעשתה לילדיהם שטיפת מוח והם קרבנות של מניפולציות רגשיות. הם מאוכזבים מהחלטת ילדיהם להתאסלם וחשים שילדיהם אבדו להם ואיבדו את זהותם. חלקם חשים שילדיהם המתאסלמים בגדו במשפחה, בחברה ובארץ שבה הם גדלו והתחנכו, והם עלולים להפוך לטרוריסטים. רובם מקווים שהתאסלמות ילדיהם היא זמנית, משובת נעורים חולפת, והם יתפכחו, ישובו לשפיותם ויעזבו את האסלאם.
תופעת ההתאסלמות כוללת אלפים רבים של אנשים ונשים באירופה, באמריקה, באוסטרליה וגם בישראל. שיעור קטן של מתאסלמים ממשיכים צעד אחד – וגדול – קדימה ומתגייסים גם אל הג'יהאד בסוריה ובעיראק. התופעה איננה חדשה, ובעבר היו כמה מתאסלמים בשורות אלקאעדה. מדינת האסלאם נתנה דחיפה גדולה לתופעת המתאסלמים המתגייסים לג'יהאד ואלפים מהם – רבים ממדינות בעלות רוב נוצרי – הגיעו אליה כדי להילחם את הג'יהאד המקודש למען אללה. המספר הגדול של המתאסלמים במערב מהווה עתודה אנושית גדולה שגם אם אחוז קטן ממנה מתגייס לג'יהאד, מדובר במספרים גדולים.
כך, להגירת המוסלמים לאירופה, לאמריקה ולאוסטרליה, יש משמעות חדשה: חשיפת האסלאם בפני צעירים שנולדו במדינות אלה, כאלטרנטיבה לתרבות שבה הם נולדו. האתגר העומד בפני מדינות דמוקרטיות אלה הוא איך להתמודד עם התופעה, ולהישאר מדינות דמוקרטיות. אתגר זה מופיע בשיא חומרתו בימים אלה, כשהמוני המתאסלמים הופכים לציבור שאחוז מסויים ממנו הופך להיות ג'יהאדיסטים צמאי דם.