ממשלת הטופו הראשונה

ד"ר שחר גולן , כ"ח בשבט תשע"ה

שחר גולן
שחר גולן
צילום: עצמי

לפני עשרים שנה היה נוהג במשפחתי, הסובלת מהפרעה פוליטית דו-קוטבית, שאחרי כל בחירות, הצד שהפסיד מתקשר לצד שניצח ומברך אותו.

גם אם המחנה בו תמכת לא נבחר, היה משהו מעודד בכך שהעם אמר את דברו ושברור שהצלחת המנצח טובה עבור כולנו. בשנים האחרונות פסק הנוהג, בין השאר כי אין באמת הכרעה מי "ניצח" ובעצם ברור שהעם בוחר בעיקר לא לבחור.

הממשלות האחרונות התאפיינו במפלגות שלטון קטנות יחסית, ובה בעת בעלייה של מפלגות חדשות. עם השנים, התופעה החריפה ומאז הכנסת ה-17 (2006), בה זכתה 'קדימה' ב-29 מושבים, הפכו מפלגות השלטון למיעוט בתוך קואליציה צרה. המפלגות שהצטרפו היו שייכות לזרם הפוליטי המנוגד (בממשלת אחדות) או למפלגות שמתאימות את עמדותיהם המדיניות לאלה של מפלגת השלטון.

כמו טופו, תפל בפני עצמו ומקבל את הטעם של המנה שהוא מוגש איתה, כך גם מפלגות הטופו, שהצטרפו לממשלה בעיקר על תקן של משלימי מניין ופחות כמוסיפי עניין. במהלך השנים, מפלגות טופו כללו את מפלגת המרכז, הגמלאים, שינוי, קדימה (בקדנציה של מופז), התנועה, ויש עתיד.

הרכב הקואליציה מהווה פרמטר מהותי למשילות הממשלה. ממשלה מפוצלת תתקשה לקדם מהלכים משמעותיים כיוון שכל מפלגה שואפת לזקוף לזכותה הישגים ולמנוע אותם משותפותיה. גם בפעילות בכנסת, התיאומים ומספר הגורמים אותם ראש הקואליציה נדרש לרצות הופכים את החקיקה למשימה קשה מאוד. לדוגמא, בכנסת האחרונה עצרה ציפי לבני בקואליציה את 'חוק זועבי', אך שלושה חדשים מאוחר יותר הצטרפה מהאופוזיציה לעתירה לפסילתה.

הממשלה הנוכחית (2013-2015) שברה שיא, כאשר מפלגת הליכוד החזיקה ב-19 מנדטים בעוד מפלגות הטופו ('יש עתיד', 'ישראל ביתנו', 'התנועה' ו-'קדימה') החזיקו יותר מפי שניים מושבים בכנסת (39). השם ההולם לממשלה אינו "ממשלת נתניהו השלישית" אלא "ממשלת הטופו הראשונה". כצפוי, 'ממשלת הטופו הראשונה' התאפיינה במאבק מתמיד בין חברות הקואליציה והתפרקה אחרי פחות משנתיים.

הסיבות לתופעה מגוונות. רבים בוחרים במפלגות טופו על דרך השלילה מאחר שהם הכי פחות מתנגדים לה. מפלגה שאין לה אידיאולוגיה ברורה מעוררת הרבה פחות התנגדות, ובפרט אם היא מפלגה חדשה ללא רקורד עשייה שניתן למצוא בו פגמים. יש נטייה לראות במפלגות חדשות משהו "נקי" ו-"רענן" שיביא עמו שינוי. ישנם התומכים במפלגת טופו כי הם מעריכים את העומד בראשה ומאמינים כי רק הוא יוביל את הממשלה לכיוון אחר.

עם השנים מסתבר שמפלגות הטופו מאכזבות את בוחריהן, שההבטחה לשינוי נמוגה בעשן הסיגרים של הח"כים הטריים ובשבסופו של יום, רב מכריע מהן נעלמות כלעומת שצצו. לדוגמא, "שינוי" האנטי-חרדית הצטרפה לקואליציה עם ש"ס, ו-"קדימה" שהושתתה על ההתנגדות לנתניהו הצטרפה לממשלתו תמורת מינויי שרים. שתי המפלגות נעלמו כיום מהמפה הפוליטית. מפלגות הטופו אינן משנות סדר יום.אלא פועלות כסם משתק בעל השפעה הרסנית במדינה הנדרשת להכריע בסוגיות קיומיות.

בבחירות הנוכחיות התחדדו ההבדלים בין המפלגות, 'הבית היהודי' ו-'הליכוד' בימין, 'העבודה' ו-'מרצ' בשמאל, 'ש"ס' ו-'יהדות התורה' לדתיים ו-'הרשימה המשותפת' לערבים. כל אזרח יכול לבחור את האידיאולוגיה שהוא מזדהה עימה ולתמוך במפלגה שמקדמת אותה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד ממשלת טופו.