לזכרו
לזכרו

הדמעות, הן על יהודי כשר שהקדיש את חייו בקנאות למען היהדות, עם והארץ -כפי שהוא ראה.

מדברים על ההומור שלו. זו היתה עטיפה. היתה לו קנאות לנרטיב.

יהודי לא יכול להקדיש את עצמו במשך שנים לכתיבה בלא להיות להוט על צדקת הדרך.

ועכשיו לאופיו. יש משפט בחז"ל לגבי העולם הבא השמור לאנשי ההומור שמשמחים את הבריות. בוויכוחים עימו שהיו לי בעת האחרונה היה יוצא על העליונה בזכות ההומור שלו שבו היתה לו "המילה האחרונה" שגרמה לסים את ההתנגשות התורנית בצחוק.
מי יכול לעמוד מול טוב הלב ממנו הפעיל את ההומור?!

וגילוי נאות לזכרו. שמו של "אלמגור" לארגון נפגעי הטרור ניתן על ידי אורבך. לאחר שהוקמה עמותה עם שם דומה לנו, רשם העמותות הציע לי להוסיף שם יחודי. פניתי לאורי , חשב דקה ....הציע כמה מילים , בדק את הצלילים ופסק "אלמגור".

-למה אורי, "אלמגור"?, שאלתי.

-לא יודע...ככה... נשמע לי טוב....

בסוף יצא שצמד המילים אל -מגור , מבטא בדיוק את רוח הפעילים באלמגור. אל פחד ,ללא מורא! אל מול הטרור מציבים נפגעי הטרור את הקריאה לעם וממשלתו לא לפחד ולא להכנע לטרור. 

לזכרו.