המילה האחרונה

אבי רט , כ"ט בשבט תשע"ה

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

עוצמת גלי האהבה,החום,האבל והפירגון שהתפרצו ועלו מכל עבר ומכל רחבי ישראל ושדרות הציבור עם היוודע דבר פטירתו של אורי אורבך ז"ל עורר הערכה רבה והשתאות.

זן נדיר ומיוחד- פוליטיקאי בלי אויבים. איש תקשורת ללא שונאים. איש ציבור ללא קופת שרצים. סופר ללא יריבים.שר צנוע ללא אגו מנופח. ההיפך- הרשתות למיניהן מלאו דברי פירגוןואהבה, שבח והערכה, שניכר והם נובעים ממקום של כנות, עצב אמיתי, ושותפות אמת באבל.

את אורי הכרתי במעגלי עשייה שונים ומשותפים בעיקר בתחום התקשורת ,הספרות והעשייה הציבורית במשך 30 השנים האחרונות. מספר פעמים הצטלבו דרכינו ותפקידינו, וכל פעם היה זה מרתק לראות את האיש המיוחד הזה.

מאז ההלוויה אני מהרהר ביני לבין עצמי ,ומשתף אתכם בזה- מה המסקנות שלי מאורי אורבך ז"ל ? מה אני לוקח איתי מסיפור החיים הקצר הזה של אורי ?

הנה כמה מהתובנות:

היה נאמן לאמת שלך. הנה, ברגע האמת, בדרך אל עולם האמת, כולם מעריכים ומציינים דווקא את תכונת הדבקות והנאמנות שלך לאמת שלך.

אין סתירה בין לחלוק על מישהו לבין לאהוב אותו. מחלוקת לא חייבת להיות מלווה בשנאה. והראיה- רבים מאלו שחלקו על אורי אידאולוגית או פוליטית – דווקא הם היו מגדולי אוהביו. זו גדלות נפש לדעת לנהל מחלוקת .

כבד את היריב. גם יריב מר הוא אדם, וזו דעתו,גם אם תהיה מוזרה ומסוכנת בעיניך ככל שתהיה. כשמחלוקת מתנהלת ממקום של כבוד לא פלא שגם אלו שבצד השני של המפה הפוליטית מזילים דמעת כאב אמיתית.

תהיה מענטש,בן אדם. מדהים ונדיר לראות כיצד אדם שבקלות, מתוקף מעמדו ותפקידיו יכול היה להיסחף למחוזות של אגו וגאווה, ניכור והתנשאות- שומר על עצמו מהסחף הזה ונשאר מענטש, קשוב,פשוט, נגיש ורגיש.

אפשר להיות ציני עם לב חם ורגיש. ציניות אין פירושה קרירות וביקורתיות.

אפשר להיות עם חוש הומור מפותח- ורציני. חוש הומור אין פירושו ליצנות וצחוקים. חוש הומור אמיתי יכול לפתוח לבבות להרבה דברים רציניים.

העמידו תלמידים הרבה. פתאום מתברר כמה תלמידים ישירים ועקיפים היו לאורי. איך לרבים כל כך הוא פרץ דרך. איך ידע לטפח דור של יוצרים ומוכשרים, לעודד אותם, לפרגן להם, לחזק את ביטחונם העצמי, ואת תחושת השליחות.

אורי נתן לכולנו שיעור בעוצמה של שקט, ובגדולתה של צניעות. לא הייתה לו כריזמה של נואם כיכרות או של פוליטיקאי מצוי, אבל היה בו חן שכבש לבבות, פיקחות שנכנסה למוח, ואמונה שחדרה לאוזני רבים. כשכל זה לווה בפנים מאירות, בסובלנות, זה עושה את העבודה. מתברר שאפשר לקרב רחוקים ולבבות לאו דווקא עם פנים זועפות, איומים על עונשים צפויים בגהינום, וביטחון עצמי שרק האמת שלי נכונה ואין בלתה- אלא גם בשקט ובסובלנות. המים השקטים הללו חודרים עמוק, משפיעם ומשנים מציאות.

לכל זה קוראים קידוש ה'. והחי- יתן אל ליבו.

המאמר יפורסם בעלון שבתון