על כבוד המשפחה

המשפחה - אבן הבניין של החברה והעם מתפרקת ומתפוררת בשם אידאולוגיה שמתכסה בלבוש של מאבק לזכויות הלהט"בים

מיכאל פואה , ז' באדר תשע"ה

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

הלהט"בים מלהטטים בכנסים כמו כנס ירושלים וכנסים של בחירות במטרה להשפיע על מה שיאמר בכנס.

הם כבר הצליחו להדיר מכנס ירושלים אישי ציבור שפשוט החרימו את הכנס גם בנושאים אחרים, והם מנסים למעשה למנוע דיון בנושא שלא מתאים לתפיסת עולמם. בימים אלה מתפרסם כיצד הכתב מנחם בן, מוחרם ומנודה ואף פוטר מעבודתו בלחץ ארגונים אלו. רבים כבר חשים שמדובר בטרור תרבותי שנודה על האמת מכניס בהצלחה את עולם המושגים המשפחתי הטבעית לארון.

ראשית עלי להודות כי מאבק הקהילה הגאה בשנים האחרונות אכן שינה לטובה את ההתייחסות המשפילה והמבזה כלפי מי שנולד עם נטיות הפוכות. אפילו התורה שהגדירה את המעשה – משכב זכר - כתועבה, הכירה בעצם בקיום הנטייה ולא התירה לפגוע ולהשפיל את מי שיש לו נטייה כזו.

כפי שאין לבזות להחרים ולהשפיל מי שיש לו נטייה לחמוד על אף שמדובר באיסור מפורש בעשרת הדברים, כך גם אסור לבייש להחרים ולהשפיל את מי שיש לו או לה משיכה טבעית לבן מינו. יחד עם זאת הפיכת נטייה זו לגאווה, ולתפיסת עולם רחבה המציעה לכתחילה אלטרנטיבה למשפחתיות הטבעית, היא כבר לא שאלה של זכויות הפרט, אלא שאלה תרבותית וחברתית.
פיכת נטייה זו לגאווה, ולתפיסת עולם רחבה המציעה לכתחילה אלטרנטיבה למשפחתיות הטבעית, היא כבר לא שאלה של זכויות הפרט, אלא שאלה תרבותית וחברתית

הצגת הוויכוח בעניין זה כאילו היא שייכת לוויכוח בין פרימיטיביות למודרנה, ובין מי שמכבד את זכויות הפרט לבין מי שלא היא מטעה ולא נכונה עובדתית. יחס חיובי ליחסים חד מיניים היה קיים גם בעולם העתיק, והוא לא מעיד על קדמה. ו"זכויות" הלהט"בים להקמת "משפחה" פוגעות בהכרח בזכויות של אחרים כפי שאפרט.

בנקודת הזמן המדעית שבה אנו נמצאים כרגע ,כל ילד מגיע לעולם מזרע של גבר וביצית של אישה שהופרו והתפתחו ברחמה של אישה. השאלה היא מי נושא באחריות ההורית לילד זה?

בתשובה לשאלה זו ניתן לחלק את העונים לשתי אסכולות. האחת נותנת את המשקל המכריע למי שיוסכם שיגדל את הילד, והשניה נותנת את המשקל המכריע למי שהיה שותף מבחינה ביולוגית בהבאתו לעולם. ובתרגום מעשי, האם זה מוסרי להביא לעולם ילד שינותק מאביו שמזרעו הוא נוצר ושיהיה למעשה יתום מהולדה?

האם מותר באמצעות חוק או הסכם לשחרר את האב הביולוגי מאחריות הורית? לשאלה זו יענו בעלי האסכולה הראשונה ההסכמית, כן זה מוסרי. ואילו בעלי האסכולה השניה המציאותית יענו לא. יש לילד אב וחובתו לטפל ולגדל את ילדו. דיון זה נכון גם ביחס לאחריות האם בעלת הביצית שממנה נוצר העובר או אם שהרתה וילדה. האם ניתן מבחינה מוסרית לשחרר אותה מהאחריות ההורית על ידי הסכם של אישה פונדקאית – רחם להשכיר - או שמא מדובר במעשה בלתי מוסרי לחלוטין.

למחלוקת זו בין האסכולות השונות יש מימד עומק נוסף והוא: למי למעשה שייך הילד? לפי האסכולה המציאותית ברור שהילד שייך להוריו הביולוגים הם נושאים באחריות לגידולו ולטיפול בו. במידה ומסיבות שונות הם לא מסוגלים לבצע את חובתם, אחריות זו עוברת לקשורים אליהם בקשר הדם – הורים אחים וכד' - המשפחה הטבעית. לעומת זאת לפי האסכולה ההסכמית ברגע שנתקנו את הקשר בין מוכר או תורם הזרע באמצעות ההסכם שנחתם עם בנק הזרע, וכן את הקשר בין מוכרת או תורמת הביצית והיולדת לבין היוצא מרחמה באמצעות הסכם אם פונדקאית, נשאר הילד עם הורה או הורים עליהם הסכימה המדינה.

ומה קורה כאשר הורה או הורים אלו לא מסוגלים להמשיך ולטפל בילד? האם אפשר להטיל אחריות זו על קרובי המשפחה שלא היו שותפים להסכם? ברור שלא. אם כן מתברר למעשה שהילד שייך למדינה. האם זה מוסרי ליצור תהליך בו ילד מאבד את הקשר להוריו מולידיו שאת הקוד הגנטי המשותף שלהם הוא ממשיך בעולם? האם זה נכון לאפשר חיתוך של קשר הדם הטבעי הנוצר ברחמה של אישה בה מתפתח עובר?

אכן גם רבים שאינם שייכים לקהילת הלהט"בים היו שותפים לפריצת המסגרת המשפחתית הטבעית, כדי לאפשר בכל מיני מצבים מיוחדים פתרון למצוקות בעזרת מסגרת משפחתית הסכמית. אך דומני שהם לא הבינו את המשמעות המוסרית העמוקה של שינוי זה, ולא שיערו כי מה שנעשה בדיעבד ובלית ברירה כפתרון למצוקה, יהפוך בקלות לדגל אותו נושאים לכתחילה ובאמצעותו מפוררים את התא המשפחתי הטבעי. בלי פריצת המסגרת של המשפחה הטבעית וההכרה במשפחה ההסכמית לא היה שום מקום למסגרת משפחתית להט"בית.

אני מודע לכך שיש הורים טבעיים שלא מעניקים לילדיהם את כל הטוב, ויש מקרים שהם אף מתעללים ופוגעים בהם. אני מכיר את המציאות שבה דווקא מי שבחר להיות הורה לילד גם אם הוא לא היה שותף מבחינה ביולוגית בהבאתו לעולם הוא פעמים רבות הורה תומך ומשמעותי במיוחד. ואף על פי כן השם "משפחה" שמור אצלי דווקא לקשר הביולוגי גם אם מדובר במשפחה לא מוצלחת או אפילו מזיקה. זו המציאות מבחינה עובדתית ואיתה צריך ואפשר להתמודד. יתכנו גם מצבים בהם אין ברירה וצריך להביא לניתוק מההורים הביולוגים, אך הניתוק יהיה במודע ולא בהעלמתו ובהסתרתו.
אנו מגדלים דור שצמא למשמעות וזהות משפחתית של סבא וסבתא ודורות קודמים, היתרון המובנה של האנושות מול בעלי החיים בהם לא קיימים מושגים אלו

מעבר לשאלה המוסרית וזכותו של הילד לקשר משמעותי עם אביו מולידו או לפחות זה שהוא נושא בקרבו את הגנים של זרעו, ואמו הורתו בין שהוא נושא בקרבו את הגנים שלה ובין שהוא גדל והתפתח ברחמה. צריכים אנו לשאול את עצמנו איזה עתיד אנו רוצים לנו ולילדנו? התפתחות המשפחה ההסכמית וממנה הלט"בית מגדלת דור שילדיו יתומים מבחינה מנטלית. לפי נתוני הלמ"ס הילדים הגדלים במשפחה הסכמית מגיעים לטיפול המדינה דרך רשויות הרווחה פי שניים מהילדים הגדלים במשפחה טבעית. אנו מגדלים דור שבו תתכן מציאות שבו אח נושא אחות ביולוגית בשוגג, והם יגלו את זה במקרה כאשר יום אחד הם יצליחו לחשוף את בעל הזרע שהפרה את אמו של כל אחד מהם.

אנו מגדלים דור שצמא למשמעות וזהות משפחתית של סבא וסבתא ודורות קודמים, היתרון המובנה של האנושות מול בעלי החיים בהם לא קיימים מושגים אלו. העיסוק המתמיד שלנו בזכויות של הבוגרים להביא ילדים לעולם, העלים מהדיון את קולם של הילדים. לפחות חלק מילדים אלו כשהם גדלים מחפשים באובססיביות לא הגיונית את הוריהם הביולוגים. החוסר של הקשר הבסיסי ביותר לאב ולאם הביולוגים טורד את עולמם, והוא כמו חור שחור בתוך ליבם. האם זה מוסרי להביא לעולם לכתחילה ילדים שהם יתומים מלידה?

המשפחה - אבן הבניין של החברה והעם מתפרקת ומתפוררת בשם אידאולוגיה שמתכסה בלבוש של מאבק לזכויות הלהט"בים, ובעצם פוגעת אנושות בזכויות אחרות. חברים וחברות יקרים הגיע הזמן להוציא את המשפחה הטבעית מהארון! לא צריך לרדוף את הלהט"בים ברמה האישית, אך אסור לאפשר להם להשתלט על השיח, על המושגים והחוקים כפי שקורה היום.