ההתמדה משתלמת?

מהו הערך שחשוב יותר אפילו ממצוות שבין אדם לחברו וכיצד ניתן ללמוד אותו מהסלע

פרופ'' נח דנא-פיקארד , ז' באדר תשע"ה

פרופ' נח דנא - פיקארד
פרופ' נח דנא - פיקארד
צילום: המרכז האקדמי לב

בהקדמה לפירוש "עין יעקב" על מדרשי התלמוד מובא מדרש חשוב: "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא: שמע ישראל. בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא: ואהבת לרעך כמוך" . בן זומא ובן ננס חלוקים בשאלה אילו מצוות חשובות יותר - המצוות ה"דתיות" שבין אדם למקום או המצוות ה"חברתיות" שבין אדם לחברו. רבים נוטים לטעות ולהגדיר בן אדם כדתי דווקא כאשר הוא מקיים מצוות שבן אדם למקום כהנחת תפילין, שמירת שבת וכשרות המזון ואינם מייחסים חשיבות לשאר המצוות. האם ביקור חולים או מתן צדקה לעני חשובים פחות? האם התנדבות כליצן רפואי ושירות מילואים אינם מצוות?

אבל המדרש הנ"ל מביא דעה נוספת: "שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: את הכבש אחד תעשה בבוקר... עמד רבי פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי". שמעון בן פזי אינו פוסל או מעדיף את אחת מהגישות על פני השנייה. דעתו ששתי הגישות חשובות וקיימות ביחד ואולי ישנה עדיפות מזערית למצוות שבן אדם לחברו (לראיה העובדה שחייב אדם לפייס את חברו לפני יום כפור, אחרת אין יום הכיפורים מכפר אפילו על עברות שבן אדם למקום).

אלא שישנו ערך עליון שעולה על ערכי שני הסוגים של המצוות וזוהי ההתמדה. אי-התמדה אינה רק דריכה במקום, אלא צעידה לאחור - "אם תעזבני יום יומיים אעזבך". המילה תמיד היא המילה הנפוצה ביותר בפרשיות שאנו קוראים בתקופה הזאת של השנה (להעלות נר תמיד, עולת תמיד וכו'). ההתמדה בלימוד התורה, בקיום מצוות ומעשים טובים, היא המאפשרת להתקדם במאמצים לדעת את ה'.

הנחייתו של שמעון בן פזי נכונה תמיד. לימוד בהתמדה מביא תוצר בר קיימא. לולי ההתמדה הזיכרון נמחק בו ביום. המדרש מספר שמשה רבנו הוכיח את בני ישראל מול הסלע והמסר בכך הוא שאם הסלע הדומם מקיים את דבר ה', כיצד עם ישראל שראה את כל הנסים הגדולים אינו מקיים?

עלינו ללמוד מגרמי השמיים שמקיימים את דבר ה' בהתמדה – "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים יט,ב) וגם "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" (שם קי"ט, פ"ט). נשתדל להתמיד גם אנו בכל מעשינו למען הזולת ולמען תורתנו, למען ארצנו ולמען ערי א-לוהינו.