מגילת אסתר
מגילת אסתר

מגילת אסתר נקראת ע"ש אסתר המלכה, ורבים הקשו מדוע נקראת מגילה זו רק על שם אסתר המלכה ולא גם על שמו של מרדכי היהודי, הרי גם הוא כתב את המגילה, כמו שנאמר: ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים" (אסתר ט' כט')? והשיבו: כי אסתר מסרה נפשה על הצלת ישראל ונכנסה אל המלך אשר לא כדת, וכדבריה: "כאשר אבדתי אבדתי". ובזכות מסירות הנפש זכתה שהמגילה נקראת על שמה.

שאל על כך רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל ביערות דבש (ח"א דרוש ג'), הרי גם מרדכי מסר נפשו בזה שלא השתחווה להמן ומדוע לא נקראת על שמו? ומשיב: משום שמרדכי עשה שלא כדין שהכניס עצמו לסכנה. היה לו להחביא את עצמו בראותו את המן מרחוק ולא להתגרות בו, ועל כן אין מסירות הנפש שלו חשובה כל כך כמו המסירות נפש של אסתר, שהייתה מצווה למסור את נפשה להצלת ישראל, ולכן נקראת המגילה על שמה.

עוד ניתן לומר, שאסתר התייחדה בזה שמסרה נפשה למען האחר, לעומת מרדכי היהודי אשר מסר נפשו למען הרוחניות שלו, ולכן המגילה נקראת ע"ש אסתר. שהרי מהות יום הפורים הוא המחשבה על הזולת. אנו רואים זאת בתפילות ובצום על הגזירה הנוראה של המן, כאשר אסתר אומרת למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי..." כשבצד זה אומרת: "גם אני ונערותי אצום כן"- דהיינו שאנו נצום עליכם. כל אחד יצום ויתפלל על זולתו. ולא על עצמו , אע"פ שכל אחד נמצא בצרה, בני ישראל לנוכח הגזירה ואסתר שעומדת למסור מוסרת נפשה אצל אחשורוש.

גם מצוות יום הפורים עיקרן הוא לשמח את הזולת ולדאוג לו. שהרי מתוך ארבעת המצוות שניים מהם: משלוח מנות ומתנות לאביונים באות לשמח את האחר. וראוי להביא את דברי הרמב"ם בהלכות מגילה: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים... שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים, אלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה..."

מסופר על יהודי עשיר אשר הייתה לו בת זקונים שעמדה להינשא, והוא כמובן נערך לשמחה הגדולה בכל נפשו ומאודו. שני בנים נשואים היו לו. הגדול- איש עסקים ובעל נכסים, ואחיו הצעיר- עני ואביון המטופל במשפחה מבורכת ב"ה.

בהתקרב מועד החתונה לאחותם שלח האבא שליח מיוחד לבן הגדול להזמינו לסעודת הנישואין ולבקש ממנו להזמין גם את האח הצעיר. בהוסיפו:" שידאג לביגוד מכובד שיכבד אותו ואת שמחתו כראוי לשמחה הגדולה. וכאשר יפגשו ישלם האבא מכיסו את כל ההוצאות".

שמח מאד הבן העשיר לקבל את ההזמנה והתחיל לרכוש בסכומי כסף גדולים בגדים ומנעלים לו ולכל משפחתו. ביודעו כי אביו העשיר ישלם לו את כל הוצאותיו. כאשר היו כולם ישובים כמו נסיכים, על העגלה המפוארת ויצאו לדרך לקראת מקום הנישואין, הוא הורה לעגלון להטות את הדרך לכיוון אחיו האביון כדי לאוספו יחד עם בני משפחתו בעגלתו לחתונה. וכך באו שני האחים- האחד לבוש בבגדי פאר והדר והשני לבוש בגדים קרעים וטלאים לשמוח בשמחת אחותם. האב נדהם לראות כך את בנו הצעיר, אך החריש לנוכח הזמן הקצר שנותר עד החתונה ולא דיבר מאומה.

ליל השמחה עבר ברגשי גיל ושמחה, כך גם שבעת ימי השמחה והגיע הזמן לשוב הביתה. ניגש הבן הגדול אל אביו ובידו פירוט כל ההוצאות והרכישה של הבגדים והמנעלים, ושאר צרכי הנשואין שרכש בעין יפה ונדיבה, והוא מצפה כהבטחת אביו שישלם לו את כל הוצאותיו.

להפתעתו סירב האב לשלם לו מאומה, וכך טען: "ביקשתיך כי תכבד אותי בשמחה, ועל זה הסכמתי לשלם מכיסי את כל ההוצאות. רציתי שהשמחה שלי תהיה בשלמות, וחשבתי שתכבד אותי בהופעה ראויה ומכובדת, וכך גם אחיך יופיע בהדר כבוד כיאות לשמחתי הגדולה. אך כאשר נוכחתי לראות שדאגת רק לעצמך, ולבני ביתך ואילו את אחיך האביון עזבת וזנחת, גילית שאתה מכבד את עצמך בלבד ולא אותי. על זה לא התחייבתי להשתתף בהוצאות".

עיקר ימי הפורים הוא שמחה למען שמו יתברך, להודות ולהלל על הניסים שהיו לבני ישראל, הביטוי לכך הוא המחשבה על הזולת. כמו אסתר המלכה בימים ההם. ולכן המצוות של ימי הפורים כוללות מתנות לאביונים ומשלוח מנות. ומשום כך התייחדה שמה של המגילה ע"ש אסתר המלכה שמסרה נפשה למען האחר.

רעיון זה קיים גם בפתח פרשת בשלח שם נאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף איתו". על זה אמרו חז"ל במדרש רבה (פרשה כ, י"ט) את הפסוק במשלי (פרק י) "חכם לב יקח מצוות"- "שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף". ולכאורה הרי בני ישראל הצטוו לשאול ממצרים כלי כסף וכלי זהב, ואם כן אף היו עסוקים במצוות, ולא עסקו בדברים בטלים. מדוע א"כ התייחד משה רבינו בתואר "חכם לב יקח מצוות"?

השיב על כך בעל ה'אבני נזר' זי"ע, שהן אמת שביזת מצרים הייתה נחשבת אף היא לדבר מצווה, אך חילוק גדול קיים בין שתי המצוות. שהרי ביזת מצרים מלבד חלק הביזה שבה, היה מעורב בה גם תועלת גשמית לצרכיו של כל אדם באשר הוא. אולם ההתעסקות בקבורת יוסף הייתה מצוה שלא מעורבת בה שום תועלת עצמית, שהרי כך שנינו "חסד של אמת- הוא חסד שעושים עם המתים, שאינו מצפה לתשלום גמול". זה הייתה ייחודיותו של משה רבינו, שבחר לעצמו את קבורת יוסף שכולה לשם שמים, על פני מצות ביזת מצרים שיש בה גם תערובת של פנייה עצמית. וזהו 'חכם לב יקח מצוות'- מי שהוא חכם לב יודע לבחור ולקחת לעצמו מצוות שלא מעורבות בהם שום תועלת עצמית. מצוה מסוג זה יש בה השפעות גדולות ועצומות, ובזה התייחדה אסתר המלכה על פני מרדכי היהודי.

מסופר על הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצינסקי זצ"ל, מאנשי מעלה של ירושלים של מעלה, אשר עברו עליו שנים רבות לאחר נישואיו וטרם נפקד בילדים ל"ע. שנה אחת עבר ליד ביהכנ"ס של אחת החסידיות העתיקות בעיצומו של חג הפורים ואזניו קלטו את השמחה הגדולה שפורצת מליבות החסידים החוצה, והחליט להכנס פנימה להשתתף בשמחה.

חבורת החסידים שחגגו בטוב לבב והיו מבוסמים כיאות למצות היום הבחינו באורח רם המעלה, וידעו כי חשוך בנים הינו. תפסהו ודרשו ממנו לאלתר להעמיד יין על שולחנם, הם התחילו להתמקח על כמות המשקה שמתחייב להעמיד תמורת הבטחתם לזרע של קיימא. הוא אמר רוטל יין והם ביקשו יותר. עד שהסכימו להגיע לעמק השווה של 5 רוטלים המוסכם על כולם.

מיד, ניגשו כולם אל ארון הקודש, פתחו את הפרוכת לרווחה והתחילו לשפוך שיח מקרב לב עמוק בתפילה ובזעקה למען רבי מיכל שיוושע בזרע של קיימא בקרוב. שנה חלפה, ושמחה גדולה בבית משפחת טיקוצינסקי - בן זכר נולד להורים המאושרים ונקרא שמו בישראל "ניסן", על שם הניסים הגדולים שנעשו להוריו. זה הכח של מסירות נפש לזולת אשר בעזרתה ניתן לפעול במרומים.

חג הפורים הוא שמחה בבורא עולם והביטוי לכך הוא לשמח את בניו של הקב"ה. ויה"ר שבזכות כך נוושע בגאולה שלימה.