מה נלמד לקראת פסח?

שאלה : מקובלנו כי "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום". מהם גדריה של הלכה זו?

הרב רא"ם הכהן , כ' באדר תשע"ה

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

שתי תקנות

בגמרא במסכת פסחים (ו,א) מובאת מחלוקת תנאים בברייתא:

שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות.

הגמרא מנסה לבאר את טעמי התנאים ומציעה סימוכין מן התורה לכל אחת מן השיטות – פסוקים שבהם משה מורה הלכות פסח לעם (במדבר ט,ה-ו; שמות יב,ב).

לעומת זאת, במסכת מגילה (לב,א) מובא כי התקנה היא לשאול ולדרוש ביום עצמו.

משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.

הדרך הפשוטה ליישב את שתי הברייתות היא שמדובר בשתי תקנות. במגילה מדובר על תקנת משה שהיא חלק מתקנות קריאה בתורה, ובמקראי הקודש התקנה מהווה חלק מקדושת היום לדרוש בעניינו של יום. והתקנה השנייה, שזמנה אינו מצוין, היא לשאול ולדרוש בהלכות הפסח קודם הפסח, וזאת על מנת לדעת את ההלכות.

לחכמים או לכל יחיד

על פי ההבנה שראינו קודם, שתי התקנות נוגעות ליחיד. לעומת זאת, הירושלמי (תחילת פסחים) מציג את החובה ללמוד את ההלכות במהלך היום כחובה על הכל ואת הברייתא המדברת על לימוד לפני החג כמתייחסת לחכמים שבבית הוועד: "שואלין בהילכות הפסח בפסח הילכות עצרת בעצרת הילכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות".

בית הוועד הוא מקומם של החכמים והם נדרשים לדעת מוקדם יותר על מנת שיוכלו להשיב לשואלים. הסבר דומה מופיע אצל כמה ראשונים (ר"ן, רשב"א ומאירי) שאף הוסיפו על כך את דברי התוספתא בסנהדרין (ז,ז) על החובה להקדים את "השואל כעניין" שאותה פרשו כחובה לענות למי ששואל על הלכות רלוונטיות. אם אכן הדגש בלימוד המוקדם הוא בשאלות מהציבור מסתברת גירסת הרי"ף שגורס רק "שואלין בהלכות" ומשמיט "דורשין". דברים דומים כתבו בספר אור חדש (פסחים) ובטורי אבן (מגילה) שהדגישו כי דברי משה היו שלושים יום קודם לפסח שני, בתגובה לשאלת הטמאים.

ייחודה של התקנה לפסח

הטור (תכט) נקט בדרך אחרת והסביר כי הדין של שלושים יום רלוונטי רק לפסח בגלל שזה מועד תחילת חובת הביעור, ואילו בשאר החגים ההלכות רלוונטיות רק באותו היום.

בדומה לטור, הבית יוסף נוקט בשלוש דרכים המצמצמות את דין השלושים יום רק לפסח. ראשית הוא מסביר כי פסח הינו חג המרובה בהכנות ובהלכות הנוגעות להכנות אלו ולכן יש להקדים לו לימוד:

דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם לפסח שלשים יום כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ.

במיוחד אמורים הדברים משום שמה שלא נעשה קודם הפסח לא יכול להיעשות כהלכה בתוך ימי החג. על ריבוי ההלכות מוסיף הבית יוסף את העובדה שלאור הטרחה הרבה בענייני פסח אין לאדם אפשרות ללמוד את ההלכות בחג או בערבו, מה שאין כן בסוכות או עצרת:

עוד שאין טרחת סוכה ולולב מרובה ודיין להתעסק בהם בערב החג ומשום הכי לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיו כל כך זמן קודם.

לשיטתו, בהלכות סוכות די לעסוק ימים ספורים קודם החג, ובשבועות אין הלכות מיוחדות. בחג עצמו, מבאר הב"י, עוסקין בטעמי היום ובהלכות המותר והאסור ביום טוב ועניין זה שווה בכל המועדים:

והא דתניא ששואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג בחג היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא וגם כן לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביו"ט.

הסבר שלישי מצמצם (בעקבות הגמרא בע"ז ה,ב) את דין שלושים יום לענייני קרבן פסח שממנו ומבדיקת מומיו השתלשל כל ההכרח בלימוד מוקדם:

מפני הקרבן כדי לבודקו ממומין... שיהא שהות לכולם ליקח להם קרבנות בדוקים ממומין ואף על גב דהשתא בעוונותינו אין לנו קרבן כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין שלשים יום קודם תקנה לא זזה ממקומה.

לפי דרך זו, בשלושים הימים שקודם הפסח צריך לעסוק בהלכות קרבן פסח, וכן אנחנו נוהגים בקהילת עתניאל. יש להוסיף שישנו ערך בלימוד ההלכות הן מצד הציפיה למימושן והן מצד 'ונשלמה פרים שפתינו' כפי שהרחיב מרן החפץ חיים בכתביו.

השו"ע פסק את דין שלושים יום לחג הפסח בלבד והמגן אברהם הרחיבו גם לשאר הרגלים.

הרמב"ם הביא את תקנת משה בהלכות תפילה (יג,ח) וראה אותה חלק ממצוות תלמוד תורה המבוטאת בקריאת התורה, ולא הביא את דין שלושים יום קודם הפסח.

סיכום

ההנהגה הראויה היא שהחל מפורים יעסקו מחד בקורבן הפסח ומאידך, בהלכות הרלוונטיות למעשה. בנוסף, בכל רגל ורגל חלה חובה לשאול ולדרוש בהלכות היום כחלק מתקנות משה ללימוד התורה.