נאום נתניהו חיזק את יחסי ישראל-ארה"ב

הרב פרופ' דב פישר , כ"ב באדר תשע"ה

הרב דב פישר
הרב דב פישר
צילום: עצמי

נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס ביום שלישי שעבר חיזק את היחסים בין מדינת ישראל לארה"ב.

כל דבר אחר שתקראו ייכתב על ידי מה שמכונה "מומחים", שמתקבצים יחד כמו עדר כדי לוודא שהם צועדים יחד באותו תלם, כותבים אותן כתבות לאותם סוגים של גופי תקשורת, שותים בלילות באותם ברים, מתרועעים באותן מסיבות קוקטייל – ומבינים אך מעט בדינאמיקה ארוכת הטווח של הציוויליזציה.

"המומחים" חזו שג'ורג' ו' בוש יפסיד לג'ון קרי כאשר התמודד על הנשיאות. הם חזו שג'ון מקקיין יהיה המועמד הרפובליקני החזק ביותר לנשיאות ארבע שנים אחר-כך. הם חזו שהאביב הערבי יבשר על שלום חדש במזרח התיכון. הם שיבחו את עליית האחים המוסלמים במצרים וקוננו על עלייתו של א-סיסי לשלטון.

הם הכריזו שאבו מאזן (מחמוד עבאס) הוא איש שלום. הם חזו שאובמה יצליח להחזיר לתקנם את היחסים עם ולדימיר פוטין באמצעות "ריכוך הרטוריקה" וסילוק האיום על רוסיה מהמערכות נגד טילים שהיו אמורות להיות מוצבות בפולין ובצ'כוסלובקיה. הם שיבחו את "לוב הליברלית" החדשה שאובמה תרם ליצירתה באמצעות "הנהגה מאחור" שנועדה להפיל את שלטונו של הקולונל קדאפי ולהחליף אותו במשטר חדש ו"ידידותי".

הם לא יודעים על מה הם מדברים, מה שנכון כמעט תמיד. והם הצליחו להחמיץ לגמרי את מה שהתרחש באמריקה ביום שלישי שעבר, כשראש ממשלת ישראל הידק את הקשרים עם ארה"ב והגיע לרמת אחדות גדולה מאי-פעם.

נכון, ארבעים או חמישים דמוקרטים לא הגיעו כדי להאזין לנאום. ועשרה או עשרים מבני משפחתי הרחוקים ומחבריי מהאוניברסיטה לא הגיעו לחתונה שלי לפני שנים רבות. חלקם היו מחוץ לעיר באותו היום, חלקם היו עסוקים מדי בהיבטים אחרים של חייהם, והיו כאלה שלא יכולים היו להרשות לעצמם לממן את הטיסה. אך אותם בני המשפחה רחוקים עדיין רואים בי בן משפחה יקר. וחבריי מהאוניברסיטה ואני עדיין נעשה הכול כדי לעזור זה לזה.

במקום להתמקד בארבעים או חמישים המעטים שהחמיצו אירוע היסטורי, התמקדו ב-90 האחוזים שנכחו בו. שמונה סנטורים החמיצו את הרגע ההיסטורי? טוב, אבל 92 סנטורים כן היו שם. 48 חברי קונגרס נעדרו? יש בקונגרס 435 חברים, ולכן 387 נכחו. 90 אחוז מחברי הקונגרס היו שם. ובנוסף, וחשוב לציין זאת, כל אדם שנעדר ממילא לא היה תומך במדינת ישראל בהחלטות הקשות, ולא משנה מי עומד בראשה, ולא משנה היכן יהיה המקום או מה יהיו הכללים כשהיום יגיע וההצבעה הגורלית תיערך.

כן, "אפילו" שישה יהודים נעדרו. הישראלים צריכים להבין שמדובר בששת היהודים הכי שמאלניים בקונגרס. בהשקפותיהם הפוליטיות הם שמאלניים הרבה יותר מ"מרצ", שמאלניים הרבה יותר מעיתון הארץ, שמאלניים יותר מ... מה-שמה? שולמית אלוני. אל פרנקן הוא קומיקאי ושמאלן קיצוני. יאן שקובסקי היא שמאלנית קיצונית – ויותר גרוע – היא אפילו לא קומיקאית.

ג'ון ירמות' מקנטאקי? כשגרתי בקנטאקי ושימשתי כרב בקהילה קטנה בלואיוויל, היה לי הכבוד לזכות בהכרה צנועה משלושה מושלים שונים של מדינת קנטאקי – ואני אומר לכם שהאיש הזה שולף את העניין היהודי כשנוח לו. הוא היה רפובליקני ואז הפך לדמוקרט תומך אובמה. הוא מחליף צדדים. וברני סנדרס מוורמונט הוא שמאלן במידה כזאת שהוא אפילו מסרב להיות קשור לדמוקרטים – הוא מתמודד כסוציאליסט, לא פחות. דיברנו די על יהודים שמעדיפים להישאר במצרים כשעם ישראל יוצא.

דיאן פיינסטיין, לשעבר ראש העיר של סן פרנסיסקו השמאלנית וכעת חברת הסנט האמריקני מטעם מדינת קליפורניה (שהיא, אגב, בהחלט לא יהודייה – אבא יהודי, אך לא עברה גיור כהלכה), אמרה לתקשורת שהיא אמנם תהיה נוכחת בנאום של נתניהו, אך בהחלט "לא תקפוץ שוב ושוב" ממקומה כדי למחוא לו כפיים. אתם יודעים מה? לפי הספירה שלי, היא קפצה ממקומה ומחאה כפיים במהלך הנאום פעמים רבות כל כך עד שאני אפילו זוכר שבתוך ים החליפות הכהות והעניבות היא לבשה בגד כחול בהיר. היא לא הצליחה להתאפק. לשבת לקום... זה הזכיר את תפילת יום כיפור: כולם לעמוד.

לשבת, בבקשה. כולם לעמוד, לשבת, בבקשה... בסך הכול נקטע נאומו של ראש ממשלת ישראל עשרות פעמים על ידי הקהל שקם והריע לו, ואם נוסיף לזה את ההפסקות מהתשואות הרבות שלא לוו בקימה מן הכיסאות, הקונגרס האמריקני קטע נאום בן 40 דקות של ראש ממשלת ישראל ב-40 פרצי תשואות לערך. אחד לדקה – יותר ממה שאובמה מקבל כשהוא מדבר בפני הקונגרס, בנאומו השנתי על מצב האומה, למשל.

חשוב מזה, ראש ממשלת ישראל אילץ כעת כל אמריקני לשים לב לידיעות חדשותיות מתוחכמות מהסוג שרוב האמריקנים מתעלמים מהן. האמריקנים אוהבים חדשות ודיווחים על שריפות ענק, תאונות רכבת, מרדפים של משטרה, שוד בנקים, ידוענים שמתחתנים או מתגרשים ועל אובמה שיוצא לשחק גולף. עד היום האמריקני הממוצע לא ידע להבדיל בין עירק לאיראן. ביום שלישי שעבר ראש ממשלת ישראל שינה זאת.

אחרי השואה, כשאייזנהאואר התחיל לשחרר את מחנות הריכוז, אנשים במערב מיהרו לומר "לא ידענו. איש לא סיפר לנו. לו רק ידענו..." הם ידעו, כמובן, אך הפעם ישתיעוד ברור לכך שהם יודעים. עכשיו כולם יודעים. איראן היא התומכת הגדולה ביותר בעולם של הטרור האסלאמי. איראן השתלטה על ארבע מדינות ערביות אחרות, ומדינות נוספות נמצאות בסכנה. איראן מממנת טרור מהחיזבאללה ועד אל-קעידה. איראן רצחה נחתים אמריקנים בלבנון והרגה ופצעה עוד אלפי אמריקנים באפגניסטן ובעירק. המשטר הזה, שמעולם לא מיתן את עמדותיו, שולט באיראן למעלה מ-35 שנה, ולא רואים את סופו באופק. אחרי מחמוד אחמדינג'אד נעשתה איראן מסוכנת וקטלנית יותר, לא פחות.

אם איראן תהיה למדינה גרעינית, כל מדינה אחרת במזרח התיכון תפעל להיות גרעינית גם כן. ישראל תהיה בסכנה, ויותר מזה, גם אמריקה תהיה בטווח הפגיעה של איראן, הואיל וטהרן ממשיכה לפתח טילים בליסטיים בין-יבשתיים שמטרתם לשגר ראשי חץ גרעיניים ולפגוע בוושינגטון. גם אם איראן השיעית תילחם בדאעש הסונית, זה מצב נדיר שבו האויב של האויב שלך הוא עדיין האויב שלך.

ועכשיו כולם יודעים עוד משהו: גם אם תצטרך ישראל לפעול לבד, אין ספק שהיא תעשה זאת. כשאלי ויזל משמש עד, נשבע עם ישראל, באמצעות ראש ממשלתו, בפומבי, במליאת הקונגרס שהפעם, במקום לחכות בחיבוק ידיים לחורבן, יגיב העם היהודי ב"לעולם לא עוד". ואולי חשוב מזה, האנטישמים של מערב אירופה, חברי הפרלמנטים של אנגליה, צרפת, גרמניה ופרלמנטים גרועים מהם, צפו כולם בשידור הטלוויזיה הבינלאומי שבו, כאשר ראש ממשלת ישראל אמר לקונגרס האמריקני באופן ישיר ובלי פחד שאם לא תהיה בררה תגן ישראל על עצמה לבדה, הגיב הקונגרס לא בהלם ובדממה וגם לא בזעם עצור אלא בתשואות רועמות. וכאשר הוסיף ואמר שישראל בעצם יודעת שלעולם לא תצטרך לעשות זאת לבד מפני שארה"ב תהיה לצדה, התגובה של 90 אחוז מן הקונגרס האמריקני לא הייתה שתיקה וגם לא מבוכה או תחושה של "איך הוא מעז להניח הנחות כאלה?" אדרבא, האמירה הזאת זכתה לתשואות סוערות יותר מכל אמירה אחרת שנשמעה מפי ראש הממשלה. אפילו הסנטורית הלא-יהודיה מקליפורניה, דיאן פיינסטיין, קמה ועמדה בחליפתה הכחולה ומחאה כפיים בכל הכוח. היא לא הצליחה להתאפק.

"המומחים" חזו שהנאום יפגע בתמיכה של ארה"ב בישראל. כשהם יצאו להם לשתות בלילות הבאים, צאו אתם ובדקו את סקרי דעת הקהל באמריקה. זה מה שיעשו במערב אירופה. זה מה שהאיראנים יעשו. יחסי ישראל-ארה"ב חזקים כעת יותר מתמיד. ראש ממשלת ישראל הוא האיש הנכון לרגע הזה בהיסטוריה. אנחנו יכולים רק להתפלל שעם ישראל יבין זאת.