רצון וכפייה – הילכו שניהם יחדיו?

עו"ד תמר אודרברג , כ"ח באדר תשע"ה

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהוָה". נחלקו הפרשנים למי מכוונת המילה "לרצונו" - האם לבעל הקורבן (רבי אברהם אבן עזרא, "ברצונו ולא באונס") או שמא לרצונו של הקב"ה (אונקלוס, 'יקריב יתיה לרעוא ליה קדם ה'').

על פי רש"י ישנו פירוש נוסף – "מלמד שכופין אותו. יכול בעל כורחו? תלמוד לומר 'לרצונו'. הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". אנחנו למדים שאדם הנודר נדר להביא קורבן אבל חוזר בו – כופים אותו עד שיאמר 'רוצה אני'. אך העניין תמוה – מה הערך בכך שאדם מקריב קורבן מתוך אונס?

בעל 'תורה תמימה' מסביר זאת כך: "כי באמת כל איש מישראל רוצה בפנימיות נפשו לקיים מצוות התורה אלא שיצרו מתגבר עליו למנוע המצווה, מסיבת יצר הכסף כמו הכא ולכן כופין אותו שיגלה דעתו ממה שטמון בפנימיות נפשו".

הרש"ר הירש מסביר את דברי רש"י על פי הגמרא במסכת קידושין ובבא בתרא: אדם שהקדיש בהמה לעולה, עליו לשמור על מוצא פיו ולהקריב את הקורבן "לרצונו". כלומר, כביטוי לרצונו לפני ה'.

רק אם הקריב אותו – שילם את נדבתו. מדוע זה כך? מתוך הנחה שהאומר 'רוצה אני' אכן רוצה זאת באמת, אפילו אם נכפה עליו לומר זאת. כך אומרים גם לגבי גיטי נשים – אם חייב הבעל לגרש על פי דין, כופין אותו והסיבה לכך היא שהסכים מתוך שחזר בתשובה.

פרופסור נחמה ליבוביץ' הוסיפה על הסברים אלה ולימדה כי לעיתים באמצעות הפעלת לחץ אנו למעשה עוזרים ל"אנוס לכאורה" לבצע את מה שרצה לעשות בעומק ליבו ונמנע מפני סיבות חיצוניות כגון התמלאות בושה מפני החברה או עצלות. הלחץ מסייע לו להוציא לאור את רצונו האמיתי.

בעבודתי במתן תמיכה וסיוע משפטי לנשים עגונות ומסורבות גט, אני נתקלת במקרים מעין אלו חדשות לבקרים. כך למשל, י' הייתה מסורבת גט במשך שנים רבות. בעלה שחויב לתת לאשתו גט על ידי בית הדין הרבני, עשה עצמו כאילם וסירב לדבר עם אנשים. לאחר שנים של שתיקה הפעיל עליו בית הדין לחץ ואף שם אותו במעצר. לאחר מספר ימים ספורים במעצר, החל הבעל לדבר עם הסובבים באופן מפתיע וביקש שיוציאו אותו מתא המעצר. אף ששתיקתו הסבה לו נזק רב עוד קודם, רק לאחר הפעלת הלחץ הוא גם השתחרר מן היצר שתקפו - והכריח אותו לעשות הכול בכדי למנוע את הגט מהאישה - והוא אכן נתן לה את גיטה.

גם ש' הייתה מסורבת גט במשך מספר שנים. בעלה התנה את מתן גיטה בקבלת כספים ממנה אשר בפועל לא היו שייכים לו. בית הדין הטיל עליו סנקציות כגון שלילת רישיון הנהיגה והגבלת חשבון הבנק. גם במקרה זה קיבלה ש' את גיטה בחלוף מספר ימים בודדים וללא כל דרישה כספית מצד הבעל.

פרשתנו מלמדת כי חרף התפיסה הרווחת שיש להימנע מן הכפייה והלחץ, ישנם עיתים בהם לחץ וכפיה משמשים כלים להוציא דווקא את הטוב והצדק לאור.