הפטרת פרשת החודש מפגישה אותנו עם סדר קורבנות מיוחד במינו הנמסר בנבואתו של יחזקאל.

השאלה בדבר השינויים בין דברי הנביא לבין חוקי הקרבנות שבתורה כבר עלתה בימי התנאים ונפתרה על ידי עיונו של חנניה בן חזקיה בן גרון (שבת יג,ב).

אך מכיוון שלא נמסרו בידינו פירושיו, נחלקו רבותינו הראשונים באופי הפתרון. אם שמדובר בהוראת שעה לשנה הראשונה של בניין הבית השלישי (רמב"ם), ואם כמתייחס לעידן שאחרי תחיית המתים, שבו מצוות בטלות, ואם כהתחדשותה של ההלכה על פי נביא (ר"י ן' בלעם).

יהיה תוקפם ההלכתי של השינויים אשר יהיה, אנו ניצבים בפני תמונה של עולם שונה מאוד מזה המוכר לנו. בעוד שהתורה ציוותה להקריב ביום י"ד בניסן כבש או עז עבור כל חבורת סועדים, מצווה יחזקאל להקריב קרבן אחד בלבד על ידי הנשיא בשם כל ישראל, פר ולא כבש, חטאת ולא שלמים. כבר אין צורך להזכיר את יציאת מצרים, אחרי שכבר הופיעה גאולה גדולה ממנה, בפרט לדעת חכמים דבן זומא שאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (ברכות יב,ב). לכן אין שוחטין את השה שהיו המצרים עובדים לו. פר החטאת, מעין פר של יום הכיפורים, בא לכפר על חטאי האומה במהלך גלותה האחרונה.

חג המצות, הבא לציין חירות עולמים של הגאולה האחרונה, נמשך שבעת ימים שבהם מקריבים בכל יום שבעה פרים ושבעה אילים, ולא שני פרים ואיל אחד, כבמוסף שבתורה, כי מדובר בעולם שבו אור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים (ישעיה ל,כו). גם אין כבשים, המורים על התפתחות, וגם לא שעיר חטאת, כי כבר הסתיים התיקון. גם מידות המנחה והשמן שלמות: איפה סולת ולא עשרונים, הין שמן ולא חצי או שליש.

החג הנוסף היחיד, הוא חג הסוכות שקורבנותיו שווים לשל חג המצות, והוא מציין את הנצחון במלחמת גוג ומגוג, כמבואר בזכריה (יד).

נעלמים הימים שבועות ושמיני עצרת, המציינים את מתן תורה, כי העולם כבר יגיע למדרגת "בעוה"ז תורה נתתי לכם, ולעתיד חיים אני נותן לכם" (קהלת רבה). גם ראש השנה ויום הכיפורים בטלים, מאחר ואין יותר חטאים וה' מולך תמיד.

היותר מיוחד בכל אלה הוא קורבן התמיד, שבמקום כבש של שחר וכבש של בין הערבים נהיה לכבש אחד, הקרב כל בוקר, מה שמרמז על כך שהחושך בטל מן העולם, ולעת ערב יהיה אור (זכריה יד,ז).

(מתוך העלון שבת בשבתו)