והיה כי יאמרו אליכם
והיה כי יאמרו אליכם

בקריאת התורה ביום הראשון של חג הפסח אנו קוראים דווקא את שאלתו של הבן הרשע: " והיה .... כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם זבח פסח הוא אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את המצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו" (שמות יב' - כז).

ופירש רש"י ויקוד העם: על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיה להם. ויש להבין איזה תודה יש על "בשורת הבנים", שטומנת בחובה רמז על הבנים הרשעים השואלים: "מה העבודה הזאת לכם"? וכי כאן המקום להבליט את ההודיה על שיהיו להם ילדים רשעים חלילה. גם אם צריך להודות על הרעה ח"ו כמו על הטובה? זאת ועוד, מדוע פסוקים אלו של הבן הרשע נפתחים במילים: "והיה כי יאמרו עליכם בניכם", כאשר כלל בידינו שאין "והיה" אלא לשון שמחה. איזה שמחה יש כאשר לאדם בן רשע ח"ו?

כמו כן יש להבין, הרי בהגדה של פסח אנו משיבים תשובה אחת אפיים לרשע, עד שמקהים את שיניו ואומרים לו: אילו היה שם לא היה נגאל, בעוד שבפרשה ישנה תשובה אחרת, נעימה ומאירת פנים המסבירה לבן את סיפור הגאולה בשלמותה, דבר שלכאורה סותר לדברי בעל ההגדה?

עוד יש לשאול על מיקום ציווי זה בפרשת בא, טרם היציאה בפועל ממצרים, איזה טעם יש לצוות את העם – עוד לפני הגאולה, על כך שבעוד שנים רבות נספר לבנים את מה שיקרה עמהם, כאשר עדיין לא עברו את הגאולה בפועל, ועדיין אינם יודעים בכלל מהו הסיפור? וכי לא עדיף להמתין עד לאחר הגאולה עצמה, כשוך הכאב. ואז, כשהשמחה שלימה, לצוותם לזכור את הנס ולספרו? בשלמא, מצוות קרבן פסח, הרי היא המצוה שבזכותה נגאלו, ולכך נצטוו עליה מראש. אך סיפור יציאת מצרים מדוע לצוותו קודם הגאולה?

פירושם של מציירי ההגדה השונים על ארבעת הבנים, שהרשע הוא כפשוטו, בעל פנים רעות. ה"תם" נראה פראייר. זה "שאינו יודע לשאול" נראה כמי שכלל לא מבין איך הגיע לבית ספרינו. והחכם חבוש שטריימל, לידו גמרא פתוחה ומאחוריו ארון ספרים, אינה נכונה ומדוייקת. כי בניגוד לציורים, הארבעה לא תמיד ארבעה אנשים שונים, פעמים שמדובר באדם אחד שיש בו את כוחות החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול, ובידיו הברירה ("ובחרת") להחליט על דרכו.

בעל ההגדה מסביר לנו כי ארבע התכונות הללו שנמנו על ארבעה הבנים הם התכולה שאדם הגיע עמה לאיזור- לעולם הזה. הוא יכול להימנות על כל אחד מארבעת הבנים, ורק הוא מחליט על איזה סוג מהבנים ימנה. את ארבעת הבנים האמיתיים לא ניתן לצייר, כי הם אינם ארבע דמויות אלא דמות אחת. כל אחד מאיתנו, מהטוב שבטובים עד הרע שברעים, יש בו כוחות ותכונות של כל אחד מהבנים. עד שהפער בין החכם והרשע אינו כל כך מרחיק לכת כפי שנראה בציורים. שניהם יכולים לחבוש את אותו כובע מפואר, אבל בפנימיות, כל אחד מהם נמצא בעבר האחר של המתרס.

רבי ברוך ממז'יבוז' זי"ע מסביר, כי הפער האמיתי בין החכם והרשע הוא ב"לכם". דהיינו, גם הרשע מכיר בבורא – עולם ויודע כי הוא זה שנתן את התורה. גם הוא מודה כי צריך לעבוד אותו. אבל דבר אחד לא מקובל עליו, הוא מסביר שדי לעבוד את הבורא ב"עבודה" - בתפילה. אבל "מה העבודה הזאת לכם", מה כל זה נוגע ל"לכם" – לגשמיות, את זה הוא לא מבין, מה הקשר בין עבודת הבורא לאוכל? מדוע לערב את הקב"ה בחולין?

וכאן הוא נופל והופך לרשע. כי הקדוש ברוך הוא לא ברא את העולם כדי שיהיה לו כביכול עוד סגל – חבורה של מלאכים. אלא הוא רצה בני אדם - בשר ודם, שמכניסים את הבורא בתוך ה"לכם", בגשמיות הפשוטה ביותר. זאת למעשה הייתה המחלוקת עם פרעה בתחילת התהוותו של עם ישראל. פרעה אמר: "לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים" – אתם הרי רוצים רוחניות, ומה כל זה נוגע לטף ולבהמות? בעוד שמשה רבינו משיב לו: אנחנו צריכים לקחת הגשמיות ולנהל אותה לפי דרך ה'. לנוכח זה מלך מצרים לא מבין – "ויגרש אותם מאת פני פרעה".

רעיון זה מסביר לנו את דבר הציווי לספר על סיפור יציאת מצרים לבנינו טרם יציאתם של בני ישראל ממצרים. כי הרי היציאה ממצרים לא היתה למטרת חופשיות והפקרות, אלא לשם קבלת התורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". זו הערובה לכניסה לארץ ישראל. דבר שכמובן יש לעם ישראל להפנים ולהעבירו לשרשרת הדורות של העם היהודי.

איך מנחילים זאת לדור העתיד? איך זוכים שבנינו יהיו "חכמים" ולא רשעים, שהרי בכל אחד יש את התכונות המנוגדות? איך דואגים שישאלו את השאלה הנכונה ולא יוציאו עצמם מן הכלל ויאמרו: מה העבודה הזאת לכם? מגלה לנו התורה שלזה יש להערך מראש ולהנחיל את מורשת יציאת מצרים מקטנות, ולספר על סיבת העדפה שלנו על פני המצרים: " פסח ה' על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל", לשם שליחותינו בעולם הזה לקיים תורה ומצוות.

בטיפול בתרופה מונעת משיגים את שלמות המשפחה, ובנינו יהיו חכמים ונבונים, הולכים בדרך ה'. על האדם לקיים את "חנוך לנער על פי דרכו" - מעת היות הילד לאיש, ואז "גם כי יזקין לא יסור ממנו".

משום כך בשאלת הרשע, כאן, אין את תשובת בעל ההגדה. כי הרי בדבר ה' אל בני ישראל טרם הגאולה, היה מסר איך למנוע מראש את זה ש"הרשע" לא יקונן בנפש ילדינו. ולימדה אותנו לספר להם בתחילת דרכם, טרם הם קבעו השקפת עולם את סיפור התהוותנו לעם ומטרתנו בעולם. באם נכשלים בזה ח"ו, אין ברירה אלא להקהות את שיני הרשע. אך כמובן עדיף החינוך מראש למנוע חלילה את השאלה הקשה והמתריסה הזו. על ידי הסבר ברוח נכונה את נס יציאת מצרים ניתן להנחיל את "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

בני ישראל השומעים זאת קדו והשתחוו לבורא עולם, על בשורת הגאולה ועל ביאת הארץ, וכמובן על בשורת הבנים שהיא הערובה לשתי בשורות שקדמו לה. לא מדובר חלילה על בשורת הבן הרשע אלא על בשורת דרך החינוך שבאמצעות החיבור לגאולת מצרים ניתן לחנך דור חכמים ראויים ושלמים ולזכות לבן "חכם". ועל זה "והיה" – לשון שמחה.

הרה"ק רבי דוד שלמה אייבשיץ בעל ה'ערבי נחל' זי"ע אמר שימים רבים היה מתקשה במה שנאמר בתורה (שמות יג יד) 'והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת'. שהרי כלל גדול בידינו – 'כל מקום שנאמר 'והיה' הוא לשון שמחה', והנה בהגדה של פסח מפורש כי השאלה "מה זאת" היא שאלת הבן התם, ומה אפוא השמחה הגדולה שבה מתבשר האב שיהיה לו בן 'תם' שישאלו 'מה זאת'? ועוד יותר התקשה על הפסוק שהבאנו (שם יב כו)"והיה כי יאמרו אליכם... מה העבודה הזאת לכם", שבעל ההגדה אומר כי זו היא שאלת הרשע, וכאן שבעתיים קשה, מה עושה כאן שמחה? האם בן רשע ח"ו משמח את הוריו?

עוד יש להבין – המשיך רבי דוד שלמה להקשות על מה שכתוב (שם יג ח) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מדוע דווקא כאן, שאין איש שואל, אומר הכתוב "והגדת" שהוא דיבור קשה כגידים, בעוד שבשאלות הרשע והתם נאמר "והיה" לשון שמחה? האם נכון מבחינה חינוכית שכשאין הבן שואל, ורק האב פותח מעצמו לספר על פרשת יציאת מצרים, לומר: "והגדת" בלשון עזה?! האם כאן לא ראוי לומר כמו אצל כל הבנים "אמירה" – לשון רכה?

והשיב: אכן שמחה גדולה היא כאשר הבנים באים ושואלים את האבות על מעשיהם ומנהגיהם, גם אם תהיה השאלה באיזה נוסח שתהיה. משום שעצם השאלה מוכיחה כי האבות נוהגים כפי המסורה והבנים באים לשאול טעמם של המנהגים האלה, ועל כך יש לשמוח. כי אם האב ממשיך מסורת אבותיו יש סיכוי שאפילו הבן הרשע יחזור למוטב, הוא יתגעגע למורשת, לרוח, ויטוש את הרשע והרוע. אבל כאשר הבן אינו שואל ואינו מתעניין כלל או ש'אינו יודע לשאול', סימן שאתה האב – נטשת את המסורת של בית אבא. לכן אומר הכתוב: "והגדת", משום שאם יש צורך שאתה תפתח לו, אזי לא שמחה יש כאן אלא דברים קשים כגידים...לך- האב והמורה, מדוע אתה לא נוהג כמסורת אבותיך? כי אם אתה מנותק מהכל אין הרבה סיכוי שבניך יחזרו למוטב.

יה"ר שנזכה לבנים "חכמים" השומרים על מורשת אבותם כתפילת האם טרם הדלקת הנרות: "וזכנו לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלוקים, אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא".

חג פסח כשר ושמח.