נס לא יהיה פה

מי שחושב שאמונה בניסים שמורה לדתיים לא מבחין במתרחש סביב ההסכמות שהתגבשו בין המערב לאיראן.

ד"ר יועז הנדל , י"ח בניסן תשע"ה

יועז הנדל
יועז הנדל
צילום: מיטל כהן

אנשים דתיים מאמינים בניסים. לא משנה מהיכן באו והיכן התחנכו. לא משנה איפה הם מבקרים כדי להתפלל – במכה, בכנסיית סנט ג'ורג' או בקבר רחל – דתיים מאמינים בכל ליבם שכוח עליון משנה את המציאות.

אצל המוסלמים מוחמד רכב על סוס מעופף למרות שאיש מהם לא ראה סוסים מעופפים, אצל הנוצרים ישו קם לתחייה לאחר צליבתו למרות שאיש מהם לא ראה מתים שחזרו לחיים. ואצלנו? אין מספיק מקום בטור הזה להכיל את הניסים והאירועים שלא ראינו.

אין רע באמונה בניסים. בין אם התרחשו ובין אם לאו, הם נותנים תקווה, הם מרדימים ילדים לפני השינה ונותנים למבוגרים משהו להרהר בו. אין רע גם בדתות ובאמונות – הן הרי הבסיס לחוקים חברתיים – כל עוד לא מתחילים לשמוע קולות משמיים שקוראים לך לקום ולעשות ניסים בעצמך. את התובנה הזאת אפשר למצוא באזהרות הרבות ביהדות מהאמונה במשיח שקר. תשאירו את הניסים בצד, מזהיר הרמב"ם את הנוטים לקמעות ולחשים. ובמילים אחרות: הגאולה תגיע בדרך הטבע.

מי שחושב שאמונה בניסים שמורה לדתיים לא מבחין במתרחש סביב ההסכמות שהתגבשו בין המערב לאיראן. בלי ששמנו לב צמחה כת חדשה של מאמינים, שלא ידעה את יוסף והחלומות וגם לא את הרמב"ם והאזהרות ממיצגי שווא — דת של מאמינים בניסי השלום וההסכמים, דת שפרושה מארה"ב ועד ישראל ובראשה הנשיא אובמה.

הנה הסוד: מהות הוויכוח בין ישראל לממשל האמריקאי היא לא על כמות הצנטריפוגות אלא על אמונה. כי למרות ריכוז היהודים הסקפטיים בצוות הבית הלבן, למרות קריאת ההגדה בנוסח המקורי בליל הסדר (ראוי, אגב, לשאול מה עשה אובמה עם החלק שמדבר על "בשנה הבאה בירושלים הבנויה") למרות השיער המאפיר — אובמה הוא אדם שמאמין בניסים.

מאז שנכנס לתפקידו מנסה הנשיא האמריקאי להלך במזרח התיכון כמו שישו הלך על המים. כמו הנביא יחזקאל, הוא מנסה בכוח מילותיו להביא לשלום נצחי בין זאב לכבש. כוונותיו טובות, אבל בעולם האמיתי הסתמכות על ניסים מסוכנת.

זה בדיוק מה שהביא אותו לנטוש את מובארק ברגע הקריטי ולהאמין שממצרים יפרצו דמוקרטיה וערכים ליברליים, זו האמונה שהביאה אותו להסכם עם סוריה ולקוות לטוב, זו האמונה בניסים שמביאה אותו עכשיו להסכמות עם איראן.

במשך שנים היו בממשל האמריקאי ובישראל מי שחיכו וייחלו לנס החלפת השלטון בטהרן. האיראנים, הם אמרו לכל מי שמוכן היה לשמוע, הם תוצרי תרבות מפוארת ומתקדמת. אין דין האיראנים כדין הערבים הנחשלים סביבם, ולכן בבוא היום יחליפו את השלטון ויחזרו לחיק המערב. כספים הושקעו ותפילות נאמרו, אך דבר לא קרה. עכשיו עברו לשלב אחר באמונה — הסכמים.

וכמו כל אמונה, גם פה מסתמכים על הדמיון. הרי מאז המהפכה של 1979 איש לא ראה את האיראנים המתונים חזקים מספיק כדי להילחם במשמרות המהפכה, ואיש לא ראה את האיראנים מהלכים מעל המים הכבדים במתקן באראק כל הדרך אל המערב. יש רק תקווה.

האם המשמעות היא שנתניהו צדק כל השנים? אולי נכון יותר לומר שלא טעה. מי שלא מאמין שהפלסטינים יצליחו להפוך לשוודים, לא יתאכזב כשיראה רקטות מעזה. ומי שלא מאמין שהאיראנים יכבדו הסכם, לא יתפלא כשימשיכו לפתח טרור וטילים.

נס לא היה פה עד עכשיו, כדברי המשורר, ולמה שיהיה מעכשיו? האיראנים התגלו כמומחים בניהול משא ומתן במקביל להפעלת טרור עולמי. הם התגלו כמומחים בהפרות החוק הבינלאומי באורך רוח מול איומים פומביים מצד ישראל ושאר מדינות העולם. אחרי שנים ארוכות — למרות כל הניסיונות, השיחות, הסנקציות – איראן היא מדינת סף גרעינית. שלושה חודשים מפצצה, ועם הסכם אולי (ואולי בלבד) כמה חודשים נוספים.

זה כישלון ישראלי ובינלאומי, אבל גם שיעור חשוב באמונה. מכל הבנים במזרח התיכון אסור לנו להיות התם. פתי מאמין ?

מאז נכנס לתפקידו מנסה אובמה להלך במזרח התיכון כמו שישו הלך על המים. כמו הנביא יחזקאל, הוא מנסה בכוח מילותיו להביא לשלום נצחי בין זאב לכבש. כוונותיו טובות, אבל בעולם האמיתי הסתמכות על ניסים מסוכנת.

פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות"