בסך הכל פיתה - מה הבעיה בכשרות?

הרב משה כ"ץ , ל' בניסן תשע"ה

הרב משה כ"ץ
הרב משה כ"ץ
צילום: יח"צ

אייר הוא חודש שיש בו חידושים מיוחדים השייכים לדורנו, דור הגאולה: יום העצמאות ויום ירושלים.

חלק מההווי שנוצר סביב ימים אלו, כולל פעמים רבות "סעודות מסורתיות" המכילות בשר על האש או פלאפל, אך בכל מקרה, אין מקומן של הפיתות הישראליות נפקד משולחננו בימי החרות הללו.

וכהרגלנו נשאל, מה כבר יכול להיות בעייתי בפיתה?

למען האמת, קיימים כמה "שטחי הפקר" פרוצים בתודעת הכשרות, שאחד מהם הוא קניית הפיתות "על הדרך". לא מעט חושבים ובטוחים שאין בעיה לקנות מיני מאפה ממאפיות של גוים - בארץ ובחו"ל, מאחר שפַת שאפה נוכרי מותרת באכילה.

ומה האמת מאחורי הדברים?

גזרת פת נוכרי:

ראשית, יש לזכור כי חכמים אסרו לאכול פת נוכרי שנאפתה על ידי גוי - בביתו או במאפיה של יהודי (גם במקום עם הכשר). רק אם יהודי יעשה אחת משתי הפעולות הבאות - הדלקת התנור (או האש) לפני האפייה או הכנסת המאפה לתנור - אז אפשר יהיה לאכול את הפת הזו.

היתר נוסף ביחס לאכילת פת שאפה גוי הוא כשמדובר בפת נחתום או פת פלטר - לחם שאפה אופה גוי במאפיה שלו (גם בלי הכשר, אך כשברור לנו שאין במאפה בעיה כשרותית כלשהי). אמנם גזרת חכמים שלא לאכול פת נוכרי לא חלה כאן, אך עדיין ההיתר הוגבל לזמנים של שעת הדחק, המוגדרים דווקא במקומות שכבר שלושה ימים לא הייתה אפשרות למצוא בהם לחם כשר. מעניין לציין, שהפוסקים מביאים כדוגמא להתעוררות לתשובה ולתיקון מיוחד לעשרת ימי תשובה דווקא את ההקפדה שלא לאכול לחם שנאפה במאפייה של גוי ובמקומו להעדיף לחם שנאפה על ידי יהודים.

אפשר לומר באופן ברור, שכיום במציאות הארצישראלית שלנו, אין שום היתר לאכול פת של גוים, שהרי אפשר למצוא בקלות ובשפע מגוון רחב של לחמים מכל הסוגים והמינים, ואין שום צורך להסתמך על אכילת לחם של גוים.

2. כשרות הרכיבים:

עד לפני זמן לא רב מקובל היה לומר שהבגטים בפריז (צרפת) כשרים. הכל השתנה כשהתגלה שלפני האפייה מושחים את התבניות בשומן חזיר...

בעבר, הכנת לחם כללה שלושה מרכיבים בלבד: קמח, מים ושיאור, שאין בהם בעיות רבות. על השולחן שלי מונח לחם בשקית של לחם עינן, אחת החברות הגדולות ומפורסמות בארץ, והוא מכיל 20 רכיבים שונים! אל דאגה, בלחם הזה הכל כשר למהדרין, אבל הוא מכיל חומרי גלם סטנדרטיים, שהשימוש בהם בעולם הגדול ובמקומות ללא פיקוח כשרותי יכול להוות בעיה לא פשוטה מבחינה כשרותית (למשל: חומר מתחלב (E481), חומר מייצב (E412), מעכב חימצון (E300) ועוד).

גם על הקמח עצמו יכול להיות שחל איסור "חדש" שאיסורו מהתורה, וזה עוד לפני שנגענו בסוגיית ניפוי הקמח.

המסקנה הפשוטה: אין שום היתר לאכול לחם בלי פיקוח כשרותי!

אמנם התורה לימדה אותנו "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח, ג), וחז"ל ראו כי "חיי הנפש תלויים בפת" והקלו בכמה דברים בכשרות הלחם, אך כיום אין היתר לאכול לחם או מאפה מזונות כזה או אחר אם הוא אינו עומד תחת פיקוחה של השגחה מוכרת.

נזכה בעז"ה ונעמיק את אחיזתנו בארצנו הקדושה, ובקרוב מאד נחזור בגאון לבית חיינו שיבנה במהרה.