חזון דוד ייבנה

ראיתי את פני המתפללים מלאי נחישות, את רובם מכירה מן המאבקים הקודמים

יהודית קצובר , א' באייר תשע"ה

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
צילום: ערוץ 7

הרס בית הכנסת הביאני בשבת בבוקר לתפילה ב"חזון דוד".

בחודשים האחרונים אנחנו נמצאים בעוז וגאו"ן אך מכיוון שבעלי בין בוני, מתפללי ומחזיקי בית הכנסת, היה ברור שהשבת אנו בחזון דוד. צעדתי בדרך המוכרת לביה"כ בעצבות גדולה ואומרת לעצמי: "שבת, תתחברי לר' עקיבא".

ואכן הגעתי לביה"כ ההרוס. המחזה נורא. שני קירות כבר עומדים מחדש. ביניהם רצפה, ללא גג, שמש קופחת, מסביב קרשים, קירות שבורים, מפוזרים ברדיוס גדול בשטח, ציוד מכוסה בניילונים מתעופפים ומחכה לשועל שיצא מבין ההריסות.

בין שני הקירות התפללו הגברים וליד הציוד במרחק מה הנשים. האם אפשר לדרוך על הקירות שעל הרצפה, על הברזנטים, על הקרשים? שאלתי את עצמי ושומעת את החזן- קדוש, קדוש , קדוש.

ראיתי את פני המתפללים מלאי נחישות, את רובם מכירה מן המאבקים הקודמים. אנשים יודעי מאבקים ארוכים. מן בטחון נפלא אופף את כולם. הילדים מתרוצצים בתוך ההריסות, בין השברים ואף אחד לא חושש לנפשם הרכה, אולי יגדלו עם טראומה, אדרבא, יראו את החורבן ויראו את התקומה

ראיתי השבת הרבה ר' עקיבאים. ראיתי אמונה בלתי מתפשרת בנצח ישראל שלא ישקר. אנשים שחיים חיים של שליחות. ממשיכים מאז אברהם אבינו, דרך חושי בן דן, כלב ויהושע, דוד ובר כוכבא, הרמב"ן, החידא, סלונים, הרב גורן- כל האנרגיה הזאת מתרכזת השבת בחזון דוד.

וכך חיים בעיר האבות המתחדשת בביטחון מוחלט שנבואת ר' עקיבא מתממשת כל רגע ורגע. רק עיוור לא יראה ולא יחוש בזאת.