בשיפולי גלימת האחדות

משה הרוש כתב דברים על אחדות בין ימין לשמאל, בעיצומם של 'אחרי הבחירות'.

משה הרוש , ג' באייר תשע"ה

משה הרוש
משה הרוש
צילום עצמי

לשמע הדברים אשר "הותרו לפרסום" בכלי התקשורת הרבים על דבר הקרעים, שסעים וכל המילים הדומות שנשמעו בקרב מחננו. לא יכול לשקוט הלב הישראלי הפועם, זועק הוא בתמיהה "גוי אחד בארץ" היה דברי התורה האלו? מצד זה נשמעים קולות גנאי. ומצד זה נשמעים קטטות של ממש, צבור אחד מבזה את חברו, ובתוך הנגמ"ש נשמעים קולות של אש בוערת.

כיצד אפוא ניתן להשקיט לב נדכא המרגיש "קול מלחמה במחנה". האמנם? היודעים אנו להבחין בין קול לקול? שמא אין זה קול ענות גבורה ואינו קול ענות חלושה אלא קול ענות שומעים אנו. כלומר אין זה קול מלחמה הבא לגדע את האחדות- אלא קולות צחקוקים הצריכים שטיפה קטנה לזקק את האחדות!

הנה, במבט לאחור לפני פחות משנה תמימה אחר אבדן קשה לכל אחד מישראל, של חטיפת שלשה מאחינו יקירינו. מה שהביא למבצע "שובו אחים" שכל עמ"י התאחד לחיבוק אחים. ואחריו "צוק איתן" שוב נתגלתה האחדות בחיבוק החיילים. עד שבאה הנפילה בעקבות "חוק הלאום" (מה שנראה בעיני "ההכרה העצמית") נתפרקה הממשלה והתחילו הפרעות והחיכוכים בקרב חלקי הצבור לגווניו או לצדדיו (ימין ושמאל). אם כן אחר ראות התמונה בשלמותה איך נוכל להקשות שוב קושיה זו? ודאי גוי אחד אנו ולכן אנחנו בארץ!!!

ושמא לזה כיוון משה רבינו באמרו ליהושוע "לא קול ענות גבורה" וגו' "קול ענות אנכי שומע" כאומר לו הבט נא לאחור וראה איך לפני כמה רגעים "ויחן שם ישראל כנגד ההר" "כאיש אחד בלב אחד". איך אפשר שיגיע לקול של מלחמה?

ועוד אין אנו מסתכלים רק על העבר אלא על התמונה בשלמותה ממש גם העתיד הצופה לנו כי עם הנצח אנחנו. ומאמינים בכל ליבנו שיד ה' נמצאת בכל דבר הקורה בעולם. ולכן אנו מאמינים שהי"ת מכוון אותנו בקרות הדברים הללו.

ושוב נחזור לחטא העגל ושם "ויראו העם כי בושש משה לבוא" ובחז"ל באו שש, הפך השטן את העולם והראה להם כאילו מיתתו של משה בכדי להטעותם. ודאי ברצון ה' עשה זאת. ונראה כי היה בזה רצון ה' לזקק עוד יותר את האחדות בכדי לשכן את שמו עלינו להתקדם הלאה ל-"ושכנתי בתוכם" ורק ע"י הנסיון הזה ידע הקב"ה שיוציא לפועל את כל מחשבתם של מי שאין ליבו מכוון לשמיים.

זאת ועוד מי לנו גדול כהראי"ה קוק זצ"ל מצאצאיו של אהרון ש-"אוהב שלום ורודף שלום" שהנחה לנו הדרך להתבונן בה בעת הזאת. ואמר כך: (אורות התחיה כה) "סמוך לעקבתא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה... טמונה היא סגולה זו במטמון של קטגוריא ומריבות. אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה שמעוררת הרגשה כללית לצפיה לתשועת הגוי כולו". ועל אף שאין צריך להוסיף על דבריו. רק אומר שהלב הנדכא אינו חסר כלום. רק נחמה גדולה היא זו. אך איננו עדיין כרבי עקיבא שחי את העתיד כבר בהווה שהיה צוחק בראותו "שועלים הלכו בה". אלא רק נרגיל עצמינו להסתכלות של "מאן דעביד רחמנא לטב עביד". ולכן בכל זאת נבכה ונמאס ברעה הזו בכדי שלא תשפיע עלינו מאומה. כי יעדינו הבא הוא בנין הבית, וזה לא יתכן בלתי אחדות נפלאה של אהבה רבה לכל אחד מישראל. ו-ה' ימלא ליבנו בטובה ו-"אדרבה תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם... שיהא נחת רוח אליך וזה עיקר כוונתינו.