ממשלה בלי הדרת חרדים

בניגוד להצהרות הפומביות, זרמי העומק בחברה החרדית מעידים על תהליך יציב ארוך שנים של כניסה אל לב הישראליות

ד"ר דרור אידר , י"א באייר תשע"ה

דרור אידר
דרור אידר
קול ישראל

מו"מ עם חברות הקואליציה העתידית מתקרב לסיומו. "ממשלת ימין-חרדים צרה" אומרת האופוזיציה. "ממשלת ימין-חרדים צרה" מחרה מחזיק רוב התקשורת שלא היה פוצה פה ומצפצף לו דובר בהצטרפות החרדים לקואליציית שמאל.

יאיר לפיד כתב שהוא "מבין את יהדות התורה שדורשים" משום ש"זאת האג'נדה שלהם", אבל אינו מבין את הליכוד: "מפלגה שקוראת לעצמה 'לאומית' נכנעת ללא תנאי לאלו שמצהירים שהם אנטי-ציונים". חבל, לפיד יכול היה להצטרף אף הוא בענווה לקואליציה.

האמת היא, שמדובר בקואליציה טבעית, הומוגנית, המייצגת את רוב הציבור. כאן נעוץ ההבדל בין הלאומיות המפרידה של "יש עתיד" לזו המחברת של הליכוד (כהבדל שבין "מפלגה" ל"תנועה"). גם החרדים נכללים תחת המטרייה הלאומית, והם ממש לא "אנטי-ציונים". בדרכו שלו, ללא הצהרות בומבסטיות, הציבור החרדי לגווניו מחייב את הישיבה בארץ ציון וירושלים, את העלייה אליה, הוא שותף בבניין המולדת וחרד לא רק לתורת ישראל אלא גם לביטחונה של ישראל ומעמדה בעולם.

גם הגיוס לצבא היה גדל (כפי שאירע לפני החוק), לולא קוצר הרוח של "יש עתיד" וניסיונה לכפות שינויים בכוח על ציבור אולטרה-שמרני שאמון על תהליכים ארוכי טווח. החוק לשוויון בנטל לא קידם את מטרותיו, אלא גרם שלא בצדק להצבת הגיוס הצבאי מול לימוד התורה, ובכך נתן פתחון פה לקיצוניים שהתנגדו להשתלבות החרדים בחברה.

צריך לשמוח על שיתופם של החרדים בממשלת ישראל ולא להדיר אותם כפי שנעשה בממשלה הקודמת. מדובר באחינו ואחיותינו. המחלוקת בין החרדים לחלקים בציבוריות הישראלית כרוכה בענייני דעות והשקפת עולם - בדיוק כמו המחלוקת בין ימין לשמאל ונושאים שנויים במחלוקת נוספים. כשם שזה לא מונע שיתוף פעולה בין מפלגות חילוניות רחוקות כך גם עם החרדים.

למרות המחלוקות, הרחוב החרדי ברובו המוחלט מטה שכם יותר ויותר לעזרת ישראל. נציגיו הפוליטיים שוקלים שיקולים כלל ישראלים בבואם לקדם נושאים בתחומי משרדם. נכון הוא שיש גם שיקולים סקטוריאליים, אבל לא יותר ממפלגות אחרות המקדמות נושאים הקרובים להשקפת עולמן. משום כך, המילה "כניעה" ביחס להסכמים עם הסיעות החרדיות לקוחה ממילון אחר, הרואה בחרדים אויבים ולא אחים, שותפים טבעיים לדרך.

וכן, זאת זכות למדינת היהודים שהיא תומכת גם בלומדי תורה. זה ייחודנו.

כתבתי בעבר שבניגוד להצהרות הפומביות, זרמי העומק בחברה החרדית מעידים על תהליך יציב ארוך שנים של כניסה אל לב הישראליות. כך מעידים גם המחקרים הסוציולוגיים. הגיאוגרפיה החרדית אינה מתמקדת במקומות ספורים אלא במאות נקודות בארץ.

ברובן, הגבול בין החברה הכללית לזו החרדית כמעט בלתי נראה, לעתים בשני צדי הרחוב ואפילו באותו בניין. אלפים רוכשים תארים אקדמיים מדי שנה ומשלימים את פער "לימודי הליב"ה". השילוב בשוק העבודה התרחב מאוד. השיח ברשתות החברתיות ובאלפי הפורומים החרדיים מעיד על דינמיות מחשבתית וחופש ביטוי המשגשג בחסות האנונימיות. הדרך להישגים - גם בתחום הגיור - עוברת באמצעות דיאלוג והזמנה לשיתוף. מי שקצרה רוחו וינסה לכפות בכוח שינויים, יקצור סופה.

באשר למספר השרים בממשלה, מי קידש את המספר 18? אם יציבות הממשלה דורשת יותר שרים, למה לא? קרטוע הקואליציה והקדמת הבחירות עולים לאין שיעור מעוד כמה משרדים. בעניין "המוסד הבזוי 'שר ללא תיק' כניסוחו של לפיד - לא רק שזה לא בזוי אלא אף רצוי.

דרושים שניים שלושה שרים בלי תיק שיתמקדו אך ורק בעבודת הקבינט. בהיעדר עבודת משרד ממשלתי רגיל, יוכלו להתמקד בהכנה יסודית של דו"חות המודיעין, הכלכלה, המשפטים וכדומה, ולהגיע מוכנים לישיבה כך שיוכלו לתרום לדיון מעמיק בנושאים שעל הפרק. כך היה בממשלת נתניהו השנייה - הן מבחינת מספר השרים והן בעבודת הקבינט. והנה, הממשלה ההיא החזיקה מעמד יותר מהפופוליזם הריק של הדרת החרדים או הגבלת מספר השרים.

מתוך "ישראל היום"