10 טיפים שכל חולה ריאות חייב לדעת

נעמי טוביה , י"א באייר תשע"ה

נעמי טוביה;
נעמי טוביה;
צילום: יח"צ

אחוז חולי הריאות הכרוניים בישראל ובעולם, עולה באופן קבוע.

COPD (מחלת ריאות החוסמת את דרכי הנשימה) היא הגורם מספר 4 לתמותה.

אין ספק כי אורח החיים הכולל חיים במרחבים עירוניים שמתאפיינים בזיהום אוויר גבוה, עישון סיגריות וחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודה גורמים לעלייה הזו. הרפואה בישראל מציעה מגוון טיפולים תרופתיים וכירורגיים למטופלים. אולם, מטופלים רבים משתחררים לביתם, לאחר תקופת אשפוז וסובלים מבעיות נשימה המקשות על תפקודם. בעיות נשימה אלו דורשות שמירה על אורח חיים מוקפד הכולל פעילות גופנית ושיקום ריאות.

נעמי טוביה, פיזיותרפיסטית ומנהלת מכון שיקום הריאות בבית החולים "לניאדו" נותנת עשרה טיפים לשמירה על בריאותם של חולי ריאות.

הקפידו על פעילות גופנית. לפעילות גופנית יש משמעות קריטית לחולי ריאות – היא מאפשרת ניצול מרבי של החמצן הנשאף לריאות. ככל שניצול החמצן יתייעל כך יוכל הגוף לתפקד ביעילות גם בעומסים גדולים. פעילות גופנית יכולה להיות הליכות, עליית מדרגות, פעילות שניתן לבצע גם בתוך הבית.

העצימות של הפעילות הגופנית נמדדת במדד פשוט – כל עוד אתם יכולים לדבר תוך כדי הפעילות, אבל קצת בקושי – מצבכם טוב. זאת בתנאי שאין צניחות של רמת החמצן בדם בזמן המאמץ, ניתן לבדוק זאת באמצעות מכשיר למדידת סטורציה. אולם, גם במקרים אלה לא לוותר! המלצתי היא לבצע את הפעילות הגופנית עם תוספת חמצן.

לא מעט חולי ריאות זקוקים לסיוע נשימתי של חמצן. הספרות הרפואית מדברת על סיוע במשך 15-13 שעות ביממה לחולים שרמת הסטורציה (ריווי החמצן בדם) שלהם יורדת במאמץ קל או במנוחה. הקפידו על מספר השעות הזה ! אני פוגשת במהלך עבודתי חולים שחוששים מהתמכרות לחמצן או בטענות כי " רק כשאני לא מרגיש טוב , אני לוקח את החמצן". אלה, כמובן, טענות לא נכונות.

הקפידו על נטילת התרופות ו...בזמן ! זו אמנם עצה כללית, לאו דווקא לחולי ריאות. אולם, מניסיוני אני יודעת כי יש לכך השפעה על השיקום של המטופלים. ככל שמקפידים על הוראות הרופאים כך הסיכוי להתקפי קוצר נשימה ובעיות נוספות - קטן.

חולי ריאות רבים מקבלים טיפול תרופתי באמצעות משאף. לעיתים קרובות, השימוש במשאף לא מבוצע בצורה נכונה וכתוצאה מכך – האפקט של התרופה לא יעיל. בקשו מהרופא המטפל /אחות בקופת חולים, כמובן שגם במכון לשיקום ריאות יוכלו הסביר לכם במדויק כיצד להשתמש במשאף שיש לכם.

חולי ריאות רבים סובלים מליחה שמצטברת בדרכי הנשימה. הקפידו לבצע ניקוז ייזום, אחת ליום לפחות, של הליחה. את הניקוז ניתן לבצע באמצעות תרגילי נשימה פשוטים שמסייעים לנקז את הליחה מדרכי הנשימה.פיזיותרפיסטים יכולים לייעץ לכם כיצד לעשות זאת.

חולי ריאות שמקבלים סיוע נשימתי של חמצן – את הפעילות הגופנית מומלץ מאד לבצע עם החמצן. (כשהחמצן מחובר למערכת הנשמיה שלכם). פעילות גופנית ללא חמצן, תיפסק מהר מאד, עקב קוצר נשימה חמור שעלול להיגרם, כתוצאה מכך יורדת רמת הפעילות, קוצר נשימה מגיע במאמץ קל עוד יותר, וכך נוצר מעגל של קוצר נשימה במאמץ הולך וקל וחוסר פעילות הולכת וגוברת. התוצאה- ירידה בתפקודי יום יום.

מומלץ מאד להשתתף בקבוצות תמיכה ומפגשים חברתיים של חולים הנמצאים במצב דומה. פעמים רבות אני נתקלת בחולי ריאות שמתקשים לצאת מביתם ובכך מתגברת תחושת הבדידות, הקושי ואפילו הדכאון. קבוצות תמיכה מפיגות את תחושת הבדידות ומאפשרות "להוציא קיטור" ביחד ולקבל עצות טובות מחולים בעלי נסיון.

חלקו את האנרגיה שלכם ! תכנון סדר היום שלכם, חייב לכלול, זמני מנוחה בין פעילויות שונות. לדוגמא, היערכות ליציאה לאירוע משפחתי בשעות הערב - ארגנו את סדר היום מראש. תכננו כך שגיהוץ בגדים, המקלחת והתסרוקת וכו' לא יבוצעו ברצף, עשו פעילויות הדורשות מאמץ בשעות שאתם יודעים שאתם במיטבכם ומלאי מרץ,וביניהם – מנוחה. פעילות רציפה לאורך זמן עלולה לגרום להתקף של קוצר נשימה..

השתתפות בקבוצות של שיקום ריאות נותן מענה נהדר. נעשית פעילות גופנית, הדרכה וחינוך בנושאים שונים, מפגש חברתי פעמיים בשבוע. אני נרגשת לראות כל פעם מחדש את האינטראקציה שנוצרת בין אנשי הקבוצה. יש לנו "פרלמנטים" רבים של מטופלים שמעבירים יחד זמן איכות ובכך מפיגים את תחושת הבדידות ואת תחושות הקושי הנלוות למחלה. בקשו מרופא המשפחה שלכם הפנייה למכון לשיקום ריאות. מכוני שיקום היראות מאמנים את החולים במגוון אימוני כושר מותאמים למחלה הספציפית, מנטרים את פעילות הריאות והלב ומהווים מוקד מפגש חברתי. אנחנו ב"לניאדו" חווים, מדי יום, את תהליך השיקום האיטי אך הקבוע של מטופלים רבים ושמחים לשמוע על שיפור בתפקוד היומיומי שלהם.