ספירת העומר

הרב שמואל רבינוביץ' , י"א באייר תשע"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

החינוך במצוות ספירת העומר מבאר את הסוד הטמון במצוות ספירת העומר שבאה לבטא את צפייתנו לקראת קבלת התורה. וכלשונו: שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל... כי היא עיקרן של כל ישראל, ובעבורה נגאלו... נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף לליבנו... כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא".

וכאן באה שאלת בעל החינוך, אם עיקרה של המצווה הוא ביטוי לכיסופין ולציפייה לקראת חג מתן תורה מדוע אנו מונין כך וכך ימים לעומר, דהיינו כמה ימים עברו, ולא מונין כך וכך ימים נותרו לנו עד ליום הנכסף של מתן תורה, שהרי זו מטרת הספירה? ומשיב: שכיון ועיקרה של המצווה להראות את הרצון החזק להגיע אל מתן תורה, לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע. שמדגיש מספר ימים גבוה שאנו רחוקים ממתן תורה, ומעדיפים להזכיר מספרים נמוכים המבליטים את התרגשותינו וכיסופינו למתן תורה.

ושוב מקשה: אם כן, אחר שעברו רוב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מיעוט הימים הנשארים. שהרי עכשיו הימים הנותרים הם מועטים לעומת מה שעברנו? ומשיב: לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו.

נראה לפרש בזה רעיון נוסף מדוע סופרים את הימים שעברו, ולא את הימים שנותרו לנו עד שיגיע היום הנכסף-יום מתן תורה? כדי ללמדנו שבצד הכיסופים ליום הגדול של מתן תורה, יש גם חשיבות לימים שעד לאותו יום גדול שהם ימי ההכנה ליום הגדול. וכמו שפירשו חסידים: שההכנה גדולה יותר מן המצווה. לכן הספירה איננה כמה ימים נותרו (עוד עשרים ימים לקבלת התורה) אלא כמה ימים עברו מאז זמן יציאת מצרים. שבכך רמזה לנו התורה: תתקדם, תראה מה הצלחת, וזה יתן לך כח להמשיך. דע לך כי 'היום הזה' לא חוזר! נצל אותו, תיצוק לתוכו חיות.

בעולם רווח הסיפור הבא: מוכר בייגלה עמד בכניסה לרכבת התחתית בניו יורק. באחד הבקרים נעצר בסמוך אליו איש עסקים והתעניין במחירו של בייגלה. השיב המוכר: דולר. נתן איש העסקים דולר בידיו של המוכר, וזה הושיט לו בתמורה את הבייגלה, אך איש העסקים סירב לקחת אותו. התפלא המוכר: " אבל שילמת לי!" לא, תודה! משש בבוקר אתה פה, תהנה אחי", ענה איש העסקים והלך לו.

למחרת שוב עובר איש העסקים ונותן לו דולר, וכמו אתמול מושיט המוכר בייגלה. ושוב מסרב הקונה לקחת, באמרו: קח, תהנה, זה בשבילך. יום מקסים ולהתראות". יום אחרי יום, דולר ניתן ובייגלה לא נלקח. עם הימים זה הפך להיות מנהג קבוע, של העשיר, ואילו המוכר אפילו כבר לא הציע לו ביגלה..

כמחצית השנה אחרי ההרגל היומי הזה, שומע איש העסקים קריאה מהמוכר לאחר נתינת הדולר אך הוא ממשיך ללכת. "אני ממהר", השיב איש העסקים והוסיף: "וגם לא רוצה בייגלה". אבל המוכר בשלו: "רגע, זה חשוב". "מה הענין?" שואל איש העסקים. המוכר: "תראה, רציתי לעדכן אותך שמחיר הבייגלה עלה ועומד על דולר וחצי"... אין לי בעיה עם חצי דולר יותר. אבל אתה לא חשבת אפילו פעם אחת להודות לי על זה, ועכשיו אתה מבקש תוספת? תהה איש העסקים. לפעמים אנו מתנהגים כאותו מוכר, מתעלמים מהקיים וממה שקיבלנו ורק עסוקים בעתיד.

כך גם ימי ספירת העומר, אמנם מטרתם להגיע אל היום הנכסף- העתיד. וככל שמתקרבים אליו עולה מחירו ועוצמתו, אולם אסור להתעלם מהקיים. יש להשקיע ולטרוח במילוי הימים הללו על ידי הכנה ראויה למתן תורה. ועל כן הבליטה התורה את ימי ההכנה לא פחות מהמטרה, כדי שנגיע לעתיד ולמטרה ראויים.