"ביעור חמץ" תקשורתי

ערב פסח הוא זמן ביעור חמץ, ממנו איש אינו פטור, כולל התקשורת הישראלית.

רותי אברהם , י"ג בניסן תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
ערב פסח הוא זמן ביעור חמץ, ממנו איש אינו פטור, כולל התקשורת הישראלית.

בשנות "אוסלו" הראשונות נקטה התקשורת הישראלית עמדה חד צדדית ובמקרים רבים אף נמנעה מדיווחי אמת כדי שלא לנפץ את החלום אודות "השלום" שמימושו מגיע עוד רגע קט.

רק פרוץ מלחמת אוסלו והדם הרב שנשפך ברחובות אילץ את התקשורת הישראלית לסובב מעט מעט את "חרטום האוניה" מתוך הבנה שיש להתאים את הראיה למציאות ולא להיפך.

הבוקר בתכנית "בוקר ב – 7" דיווח עורך התכנית אמציה האיתן על עדכון בתקנון האתיקה של העיתונאים שערכה מועצת העתונות. העדכון קובע כי איש מקצוע בתחום התקשורת הרואה אדם נתון בצרה חייב להושיט לו עזרה ורק אחר כך ישוב למקצועו התקשורתי – ככתב וכצלם.

בתכנית התראיין גם מנכ"ל עתון "בשבע" של ערוץ 7 יהודה אוליבה שבשל אירוע בו היה מעורב נערך אותו עדכון. מדובר על אירוע מלפני 4 שנים במהלכו ניסו פורעים ערבים לבצע לינץ' בחייל צה"ל אסף מיארה, החייל ניצל בנס.

האירוע בו מדובר התרחש ליד הישוב בית אל וכזכור גם תועד במצלמות. לאחר מעשה התברר שהוא היה אירוע תקשורתי יזום שאליו הוזמנו גם כתבים וצלמים ישראליים.

אוליבה סיפר כי הרכב שבו כמעט וקיפד מיארה את חייו היה רכבו וכי אסף את החייל כטרמפיסט ברכבו ביוצאו מהישוב בית אל.

אוליבה סיפר: "הייתי בדרכי מבית אל לירושלים ובצומת איו"ש שהיתה פתוחה בפני נוסעים ישראליים ונמצאת מרחק דקות ספורות מבית אל, נתקלנו בקבוצת פורעים ערבים. תוך זמן קצר המקום הפך לתופת. מכל העברים הגיעו עוד ועוד פורעים ערבים שיידו אבנים על הרכב. נתתי מכה על רגלו של החייל ואמרתי לו: 'החוצה'. יצאתי מהמכונית והתחלתי לרוץ צפונה לכיוון בית אל".

אוליבה ציין כי רץ לבסיס הצבאי הסמוך למקום והזעיק את כוחות הצבא משום שלא ידע מה עלה בגורלו של החייל.

רק אחרי האירוע התחלנו להבין מה בעצם קרה כאן, ואת משמעויות הארוע, אומר אוליבה שמציין כי רק אחרי שצפה בכמה קלטות שצולמו על ידי צוותים של רשתות שונות ועיתונאים שהיו בשטח התברר לו כי זה היה אירוע תקשורתי מתוכנן על ידי ערביי הרש"פ וכי הצלמים והעיתונאים "כולל מאחינו בני ישראל" כלשונו, ידעו עליו מראש וגם השתתפו בהקלטה ובצילום.

"יצאתי מהמכונית והתחלתי לרוץ" ממשיך אוליבה, "דם ניגר ממצחי ומשקפי נתמלאו בדם ולכן לא ראיתי כל כך טוב אבל לא יכולתי שלא לראות כי במרחק כ 50 מטרים צפונה ממני ניצב צלם שצילם את האירוע. חשבתי לעצמי שאם אגיע אליו הוא יעזור לי אבל כשהתקרבתי אליו הוא רק שינה את עמדת הצילום שלו כדי לקבל זוית צילום טובה יותר על הקורבן בשעה שנס מהפורעים".

"שבריר שניה לקח לי להבין" ממשיך אוליבה "כי הוא לא יהיה מפלטי ולכן המשכתי לרוץ כשאני נעזר כדי להגיע לבסיס הצבאי במכונית שעצרה לי שם בכביש".

כאמור בעקבות אירוע זה קבעה מועצת העתונות כי חובתם של עיתונאים היא קודם כל להציל חיי אדם הנמצאים בסכנה ורק אחת להתפנות למקצועם העתונאי.

לדעתי יש בו באותו עדכון מעט מאותו "ביעור חמץ", מאותו חשבון נפש נדרש.

אוליבה ציין כי אחרי אותו אירוע כלי תקשורת רבים ביקשו לראיינו על החוויה שעבר אך הוא העדיף להתייחס דוקא לשיתוף הפעולה של ישראלים באירוע ולשים דגש על השאלה המוסרית הנוקבת האם אדם שממלא את שליחותו המקצועית רשאי להעדיפה על פני התערבות בתהליך כדי לעזור לנפגע.

לדבריו לכל אורך הדרך הוא נתקל בתגובות שהעידו כי מראייניו סבורים שהתפקיד העיתונאי חשוב יותר מלסייע לקורבן. הוא הוסיף כי המשיך ואמר לכל גורם שפנה אליו בנושא כי ראוי שאנשי המקצוע יערכו חשבון נפש מה קודם למה, ומהו הקריטריון המוסרי הקובע עבורם.

לא היינו זקוקים לשינוי בקודקס של מועצת העתונות כדי לדעת שהתקלה טמונה בשיבוש באמות המידה המוסריות, אומר אוליבה.

אוליבה אמר כי יש חשיבות להמשיך ללבן את הנושא כדי שאותה חבורה מקצועית תפנים את הנורמה לפיה אדם אינו יכול לעמוד מנגד ולא לסייע. שיפנימו כי אם רואים אדם בצרה אין אפשרות להעדיף צילום על פני נקיטת מעשה להצלת אותו אדם שנתון בצרה, סיכם אוליבה.

נראה שלמשימת "ביעור החמץ" הזו מצטרפת לשם שינוי גם התקשורת העולמית. פרנקלין פואר עורך בעתון "ניו ריפבליק" מפרסם מאמר ב"וולסטריט ג'ורנל" ובו הוא מתייחס לוידויו של איסן ג'ורדן ראש דסק החדשות של רשת CNN שהתפרסם ב"ניו יורק טיימס". ג'ורדן כתב כי עם נפילת משטרו של סאדאם חוסיין זכתה גם רשת CNN להשתחרר מכבלי השתיקה שגזרה על עצמה במשך שנים רבות אודות המעשים האיומים שביצע משטרו של סאדאם חוסיין.

ג'ורדן, כך כותב פואר הודה כי רשת CNN היתה עדה ל"דברים איומים" שהתרחשו בעירק תחת מגפי משטרו של סאדאם חוסיין אך לא יכלה לפרסם פן תסכן את חייהם של עירקים רבים כולל עובדי הרשת אזרחי עירק.

אין צורך לעטר בכתרי אתיקה עיתונאית את וידויו של ג'ורדן, כותב פואר, כיון שהרשת לא הביעה חרטה על כך ששימשה כל השנים כלי תעמולתי בידי משטרו של סאדאם חוסיין ולמעשה סייעה להסתיר את המתרחש תחת שלטונו הדיקטטורי. יתירה מכך בראיון שערך ה"ניו ריפבליק" עם ג'ורדן כשנה לפני כן, הוא עמד על כך בתוקף שרשת ה- CNN מדווחת באופן מלא ואמיתי על המתרחש בעירק.

מהמידע המתברר עולה כי ה- CNN ניהלו עם המשטר העירקי יחסי תן וקח כשהרשת משביעה את "הרעב התקשורתי" שלה למידע בלעדי מעירק ומשלמת בעיתונאות מגוייסת ותחת צנזורה. העירקים הם שקבעו מי יהיו הכתבים של הרשת בבגדד וכל כתבי ה CNN כולל וולף בליצר, כריסטיאן אמנפור וריצ'רד רוט, היו נתונים לצנזורה עירקית.

די היה בכך שבכתבה אחת נשמטה המילה הנשיא משמו של סאדאם חוסיין כדי להכניס את הכתב "הפושע" ל"רשימה השחורה" של אלו שאינם מקבלים מידע או רשות לראיין. עיתונאים שהגיעו לבגדד הועמדו מיד תחת מעקב צמוד שכלל מעקב צילומים והקלטות של שיחות אישיות. הם הורשו לראיין את מי שמשרד ההסברה אישר להם לראיין, וכשאנשי משרד ההסברה חששו מעצמאות מיותרת של העיתונאים הם דאגו ל"החזירם לתלם" על ידי שיטות ברוטאליות כמו זימונם לחקירה לילית במרתפי המשטרה החשאית, תוך האשמתם כי הם סוכני CIA.

בתנאים אלו עדיף היה כי תעזוב רשת ה- CNN את עירק ותחדל מהסיקור השקרי כותב פואר.

יתירה מכך הוא כותב היינו מצפים כי מצב זה של חוסר תנאים לסיקור אמיתי יבריח את ה CNN כמו רשתות אחרות אך ההיפך קרה. 13 גיחותיו של ג'ורדן לבגדד נועדו למעשה ל"יישר את ההדורים" עם המשטר העירקי בכל פעם שהעירקים איימו כי "יורידו את השלטר".

אמנם לא רק רשת CNN היתה שותפה למשחק התרמית הללו, אבל היא היתה הותיקה ביותר והפעילה ביותר. היא דיווחה על פעילות נרחבת אנטי אמריקנית והיא נתנה משקל מרשים ל"זכייתו" של סאדאם חוסיין ב"בחירות".

דיווחיה של כתבת הרשת בבגדד ג'יין עראף היו מותאמים לקו התעמולתי של מפלגת הבעת' והיא אף הגדילה לעשות כשפרסמה בעקבות סיור תעמולתי שערך משרד ההסברה לאנשי אמנסטי בבתי הכלא, כי ביקור זה מזים את טענות מבקרי המשטר העירקי על הפרת זכויות אדם. עראף לא דיווחה מעולם על הפרת זכויות אדם דיכוי חופש הביטוי ואפילו על התנגדות עמו לשלטונו של סאדאם חוסיין, כותב פואר.

הקריאה בכתבתו של ג'ורדן יוצרת את הרושם כי לא היתה ברירה אחרת, כותב פואר, אבל אין זה מדוייק. היתה ברירה לעזוב את בגדד ובמקום לפרסם את שקרי המשטר העירקי להתמקד בפרסום האמת על סאדאם חוסיין וגם לסייע לגורמים אופוזיציוניים כמו הכורדים להגיע למדינת מבטחים כמו ירדן ומשם לפרסם ללא מורא את האמת.

פואר ממשיך כי לא מגיע לג'ורדן מחיאות כפיים משום שלא ערך חשבון נפש אמיתי. העובדה היא שה- CNN ממשיכה לשגר כתבים למדינות כמו קובה בורמה וסוריה הפועלות כדרכה של עירק.

אפשר לראות בגירושו של כתב ה- CNN מבגדד עם פרוץ המלחמה מעין עשיית צדק וגביית תשלום הוגן ממי שגילו נאמנות ורחשו כבוד תמוה כלפי המשטר העירקי, מסכם פואר.

את דברי אסיים כביטויו המפורסם של מרטין לותר קינג, "יש לי חלום", שאולי בבוקר שאחרי חג הפסח נקיץ אל מציאות חדשה, אביבית, שכאשר נדליק את הרדיו או את הטלויזיה הישראליים נשמע כי בדווחים על בנינו הנלחמים בכל שטחי ארץ ישראל הם מכונים "חיילינו" ו"כוחותינו", ולא כוחות צה"ל. על הודעות דובר צה"ל ידווחו בתקשורת ש"דובר צה"ל מודיע" ולא "דובר צה"ל טוען", טענה הטעונה הוכחה אל מול טענה מקבילה של ערבים.

בדיווחים על מעלליהם של המחבלים מכל הארגונים הם יכונו "מחבלים" ולא "צעירים" או "פעילים", ולבסוף ערפאת וחבר מרעיו הרוצחים, שאולי עד אז יהיו ממש בפח האשפה של ההסטוריה, יכונו במקרה הטוב בשמותיהם הפרטיים ללא תארי כבוד או תפקיד אותם אינם ראויים לשאת.



רותי אברהם עורכת חדשות אינטרנט בערוץ 7