​ממשלת אובמה?!

סירובו של נתניהו להפקיד את תיק המשפטים בידי הבית היהודי הוא כניעה לאובמה. הידיים ידי נתניהו אבל הקול הוא קולו של הנשיא האמריקני

מרדכי קרפל , ט"ז באייר תשע"ה

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

מה שעומד כרגע על הפרק איננה השאלה אם הבית היהודי יצטרף לממשלת נתניהו או לא. השאלה היא איזו מן ממשלה מתכוון נתניהו להקים. כרגע נראה שנתניהו מפחד מאובמה ומהשמאל יותר מאשר מבוחריו.

הוא מתכוון אמנם להקים ממשלה המורכבת מהמחנה הלאומי אבל מדיניותה לא עומדת לשקף זאת. לפי העקרונות, קווי היסוד וחלוקת התיקים, זו עומדת להיות ממשלת אובמה – ממשלה שקווי המדיניות שלה מוכתבים מאימתו של נשיא ארצות הברית ומועלת במנדט שקיבלה מן הציבור.

העובדה שנתניהו מאיים בהליכה עם הרצוג מחזקת תובנה זו. הידיים ידי נתניהו אבל הקול הוא קולו של אובמה.
היחיד שיכול כרגע לעמוד בפרץ הוא נפתלי בנט. התעקשותו שלא להיכנע לנתניהו, דרישתו לחלוקת תיקים ולקווי יסוד המבטאים את רצון הבוחר, איננה סחטנות פוליטית. היא גם איננה גחמה פוליטית או כיפוף ידיים על רקע אישי. היא חובתו היסודית של בנט.

נפתלי בנט איננו לבד. 8 מנדטים של כיפות סרוגות עומדים אתו במערכה ומצפים שקולם ישמע. עוד כעשרה מנדטים שבתחילת מערכת הבחירות הזדהו עם הבית היהודי ונזעקו "להציל את המדינה" ולכן בחרו בליכוד בקלפי, גם הם נמצאים מאחוריו.

כל אלה מצפים לא רק ל"הישגים". הם מצפים לכך שבאמת "משהו חדש יתחיל", שלא נמשיך לבחור ימין ולקבל שמאל. הם רוצים לראות תפנית במדיניות הרפיסות הממלכתית של נתניהו. הם רוצים שהעיקרון של "לא מתנצלים" יהפוך לעקרון מדיני. הסיטואציה הפוליטית הנוכחית לא רק מאפשרת לבנט אלא מחייבת אותו לבטא את קולם.  

נפתלי בנט מייצג בדרישותיו חלק גדול מעם ישראל ובמקרה – זה שניצח בבחירות את השמאל. ההזדמנות שנוצרה ביממה האחרונה איננה הזדמנות ל"הישגים". זו הזדמנות לגילוי אחריות ומנהיגות. לא רק של בנט, לא רק של הבית היהודי, ואפילו לא רק ל-8 המנדטים של הכיפות הסרוגות. זו הזדמנות לגילוי מנהיגות כלל ישראלית חדשה – מאמינה, נחושה, לא מתנצלת ושורשית.

במובן זה השאלה היא לא רק המה, מה יקבל הבית היהודי, אלא בעיקר האיך – האם ימנף בנט את הסיטואציה הזו להעלאתה של מנהיגות מזן חדש בחברה הישראלית, מנהיגות שמביא לידי ביטוי את המהפכה המתחוללת בשנים האחרונות – עלייתה על הבמה של שכבת הנהגה ציבורית חדשה – ציונות מבוססת אמונה. 

סירובו של נתניהו להפקיד את תיק המשפטים בידי הבית היהודי הוא כניעה. כניעה לאובמה, לשמאל הישראלי ולאליטות הישנות. לכן תיק זה משמעותי כל כך. הוא מבטא יותר מכל את שחרורו של עם ישראל מאזיקי הכבלים של האליטות הישנות של השמאל.  

השעות הקרובות חשובות: הן יכולות להראות לעם ישראל כולו שבאמת משהו חדש מתחיל, שציבור הכיפות הסרוגות מפסיק להיות אסקופה נדרסת ומתחיל להסתמן כדבר הבא בהיסטוריה הישראלית. הסיטואציה הפוליטית הייחודית מאפשרת לבנט ולציבור שהוא מייצג להסתמן כמוביל את הדבר הבא בתולדות הציונות.