ארבע נקודות למחשבה על הבית היהודי
ארבע נקודות למחשבה על הבית היהודי

על זקיפות קומה ואחריות ציבורית

1.    אחד הדברים המדהימים שקרו ביומיים האחרונים הייתה פניית הליכוד לציבור הדתי לאומי מעל ראשה של הנהגת הבית היהודי. שוב פנו הליכודניקים לרבנים ואישי ציבור כדי שנפתלי וחבורתו לא יעשו 'קונצים'. מעבר לזלזול המחוצף בהנהגה הפוליטית של הציונות הדתית יש כאן הערכת חסר של ביבי את המגזר כולו. בליכודניקית, הסב-טקסט-פלוס-קריצה, של רוה"מ ויועציו היה: 'בואו נעשה עוד מניפולציה על הציונות הדתית, נפרוט על הנימים של הציבור הזה, נקרא להם לדגל, נלחיץ אותם שאם הם לא יבואו, הם במו ידיהם פוגעים בכינונה של ממשלה לאומית – הם הרי לא יעזו שלא לבוא'. וכאן ביבי הופתע.

אחרי חודש וחצי של הפיכת הבית היהודי לאסקופה נדרסת, אחרי שביבי התחיל לקחת כמובן מאליו את הבית היהודי, הציבור לא רק שלא יישר איתו קו אלא אמר מפורשות לבנט: 'אם ביבי לא נותן לך ולנו שליטה בעמדות מפתח בממשלה הבאה, יש לך את כל המנדט ללכת לאופוזיציה. או שותפות אמיתית או כלום'. בסופו של יום הבית היהודי והעומד בראשה החזירו לציבור בוחריהם את הכבוד העצמי וזה לא פחות חשוב מההישגים במשא ומתן – מדהימים כשלעצמם. הנהגת הבית היהודי החזירה את הצבע ללחיים של הציונות הדתית. מגיעות להם כל הברכות על כך.

ציונות דתית 2015 – תוכנת הפעלה אחרת

2.    ההישגים הללו – שאין להם אח ורע בהיסטוריה הפוליטית של הציונות הדתית, מביאה אותנו לנקודת ציון נוספת. רגע לפני הענות הליכוד לדרישות הבית היהודי, החלו להישמע קולות האומרים 'ותרו לליכוד. חינוך תרבות וחקלאות זה יפה'. התדר של המפלגה מאז המהפך לפני כשנתיים וחצי הוא תדר אחר. זהו תדר של לקיחת אחריות כוללת, שאופייני לכל שכבות הציונות הדתית מגילאי 45 ומטה, ועכשיו מקבל ביטוי גם בפוליטיקה. בחסידות קוראים לזה, 'מוחין דגדלות'. אנחנו לא סקטוריאליים – אנחנו גם סקטוריאליים או יותר נכון אנחנו סקטור שמחויב לחברה כולה.

ההתנהלות הזו לא פשוטה כי היא טומנת בחובה סיכוי גדול עם סיכון לא מבוטל. כמו כל מפלגת שלטון, יש שנים שאתה על הסוס ויש שנים שאתה במדבר הפוליטי של האופוזיציה. לפעמים במשא ומתן מורידים אותנו נמוך ועוד יורידו אותנו נמוך – השאלה אם התדר ממשיך להפעיל את המערכת, ה'מוחין דגדלות', האחריות הכוללת או שהאינטרס הצר. הקו החינוכי של הציונות הדתית בארבעים שנה האחרונות דוחף אותנו ללקיחת אחריות. השפעתו לא תעצר בשדות החינוך, הצבא וההתיישבות. זה כורח המציאות שהשפעת החינוך הדתי-לאומי תקבל ביטוי גם בפוליטיקה. אין מנוס מכך. זו תוכנת ההפעלה שלנו.

תודה לאל

3.    אי אפשר שלא לעמוד נפעמים נוכח הסיבוב שעברנו בחודשים האחרונים. חצי שנה של חווית אקסטרים ציבורית-פוליטית. הבית היהודי נכנס לחוויה הזו עם שנים עשר מנדטים ופוטנציאל גדילה לשישה עשר. הליכוד נכנס עם עשרים ואחת מנדטים. הבית היהודי כל כך האמין בכוחו הגובר, עד שעשרות אנשים התמודדו על מקום, בשורת המפלגה ההולכת ומתרחבת. 'המסובב', לא ממש שיתף פעולה עם ההערכות המוקדמות. בסוף זה נגמר במפח נפש והתכווצות לא מבשרת טוב, לשמונה מנדטים. מאידך מסובב הסיבות גיחך לכל הסוקרים, הקים את הליכוד מעפר, הרים אותו מאשפות והראה לכולם מי בעל הבית. אבל בעצם זה לא היה הסוף – לאלו שטעו לחשוב כך, נולדה קואליציה שהפכה את הקערה על פיה. חרף זחיחותו של הליכוד וזלזולו בבית היהודי הצליחה המפלגה להתמקם בעמדות השפעה, הרבה יותר משמעותיות מאלו בהן היתה, לפני שנפתחה מערכת הבחירות. המסר והמוטיב החוזר: עצור, זחיחות לפניך.  

קדימה והלאה

4.    יחד עם השמחה על ההזדמנות הגדולה והאחריות שבצידה, ומעבר לעבודה השוטפת, החשובה מאין כמותה, במשרדי הממשלה, על הבית היהודי להמשיך לבנות את כוחו לאט לאט. בעבודה סיזיפית ובלתי פוסקת לקראת הבחירות הבאות – הן מול מצביעי הבסיס אותם יש להגדיל, והן מול מצביעים במעגלים החיצוניים. לבנה אחרי לבנה, שורה אחרי שורה, אגף אחרי אגף. לבנות את בסיס הכוח, את הקבועים, להרחיב את הקהילה הדתית-לאומית, ומאידך לקרב ולהשאיר את המזדמנים, אלו ש'קפצו לבקר' בבית היהודי – בחכמה יבנה בית ובתבונה יכונן. בע"ה.