וזכרתי את בריתי יעקב

הרב שמואל רבינוביץ' , כ"ה באייר תשע"ה

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

פרשת "בחוקותי" קשה היא עד מאוד, יש בה קללות קשות וגזירות נוראות אם סוטים מדרך התורה והמצוות חלילה, כמו שנאמר: "אם בחוקותי תמאסו ובמצוותי תגעל נפשכם". במשך הדורות חווה עם ישראל קללות אלו בעוונותינו הרבים, ותפילתנו כי נזכה מעתה לכל הברכות האמורות בתורה.

לקראת סיומם של קללות אלו הקב"ה מבטיח: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור ..." (ויקרא כ"ו מ"ב). מפרש שם רש"י: למה נמנו אבות אחרונים (בסדר הפוך), הרי יעקב היה השלישי ואברהם הראשון? ומשיב: כדאי הוא יעקב הקטן לכך. ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו, ואם אינו כדאי הרי אברהם עמו שהוא כדאי.

דברי רש"י תמוהים, אם יעקב כדאי הוא בלבד לזכות אבות, מדוע כלל יש להזכיר גם את יצחק ואברהם ובמיוחד שיעקב היה בחיר האבות? ואם עם ישראל צריך את כל אבותיו לזכות אבות, הרי מן הראוי שאברהם יוזכר קודם, שהרי היה הראשון שבאבות?

המגיד מדובנא זצ"ל מסביר זאת כדרכו בדרך משל: נער אחד קנה אגוזים בחנות, והוסיף לו המוכר קצת אגוזים במתנה. נער אחר בראותו זאת ביקש גם הוא מבעל החנות שיתן לו מספר אגוזים בחינם כמו שהוא נתן לחברו. לעג לו המוכר ואמר לו: הוספתי לנער זה מספר אגוזים כי קנה אצלי סחורה, אבל איך הוסיף לך אחרי שלא קנית אצלי כלום?

הנמשל הוא: לו היו מתחילים בזכותם של אברהם ויצחק, היו באים גם ישמעאל ועשיו בבקשה לזכור להם זכות של אבות, שהרי גם הם מיוצאי חלציהם. לכן התחיל הקב"ה בזכותו של יעקב, שהייתה מיטתו שלמה, ואחר כך הוסיף בריתו של יצחק ואברהם. מעתה אין לעשיו ולישמעאל לבוא ולבקש את זכותם של אברהם ויצחק, כי בהיות שאין להם זכות יעקב- העיקר, אין להם שייכות וזכות להוספה- זכות אברהם ויצחק.

הגאון רבי יעקב מליסא בעל נתיבות המשפט זצ"ל פירש זאת על פי דברי רש"י במקום אחר, שם ביאר את הכתוב: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" (שמות ל"ב, י"ג) אם לשריפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים. ואם להריגה, זכור ליצחק שפשט צווארו לעקידה. ואם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן. וזה ששואל רש"י כאן: "למה נמנו אחרונית" כלומר, למה מתחיל ביעקב ולא באברהם? ומסביר, שהכתוב מתחיל מן הקל- גלות, שבו נתנסה יעקב, ואם "אינו כדאי"- אם לא תספיק זכותו של יעקב להגן על ישראל, כי נסיונו היה קל, תצטרף זכותם של יצחק ושל אברהם, שנתנסו בדברים קשים יותר.

מסופר על הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל שבבוקרו של יומו הגדול – יום חנוכת הבית של "ישיבת חכמי לובלין". ביום שלישי, כ"ח סיון תר"צ, בו התכנסו בלובלין רבבות אלפי ישראל, כשבראשם ראשי גולת אריאל מרנן גדולי ישראל: כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זי"ע, וכ"ק אדמו"ר רבי ישראל מטשרטקוב זי"ע, החליט לגשת לבית העלמין בלובלין ולהזמין לחגיגה גם את גדולי ומאורי הדורות הטמונים שם.

וכך אמר הרב: "בתחילה התלבטתי לאיזה קברים אלך קודם, שכן בלובלין היו קבורים המהרש"ל, המהר"ם מלובלין, רבי שלום שכנא מלובלין זי"ע ולצידם היו ציוני גדולי הדור מתקופה מאוחרת יותר – החוזה מלובלין זי"ע ועוד. לפתע עלה בזכרוני הפסוק (ויקרא כ"ו, מ"ב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור", ומזה למדתי שקודם יש להזכיר את זכות האחרונים ואחר כן את הקדמונים, ופקדתי אפוא תחילה את מצבתו של החוזה מלובלין זי"ע. כאשר באתי לבית העלמין וניצבתי מול ציונו הקדוש של החוזה מלובלין, ראיתי חרוט על המצבה את שמו הקדוש: "רבי יעקב יצחק בן רבי אברהם", והיה זה לי לאות שנהגתי כראוי, שכן כך הוא הסדר השמות: יעקב, יצחק, אברהם...

מקורבו של הרב, הסופר החרדי ר' שמואל רוטשטיין ז"ל במאמרו בעתון "קול ישראל" (שנה כ"ג-תשי"ד גליון ד' ע' ג'), מתאר את שראה באותם רגעים: לא ראיתי מימי איש בעל רגש ובעל נשמה אצילית יותר ממנו, אבל אי אפשר לתאר את התרגשותו בשעה זו, כשהלך עם תלמידיו בין קברי הצדיקים. רגעים אחדים התעכב אצל קברו של רבי יעקב פולאק יוצר הפלפול ואבי הישיבות בפולין, עבר אל קברו של רבי שלום שכנא, השתטח על קברם של המהרש"ל ומהר"ם מלובלין וגם על קברו של החוזה מלובלין.

ככלותו להתפלל על קברי הקדושים עמד על גבעה ונשא מדברותיו: רבותינו הקדושים, חכמי לובלין! אתם שהרבצתם את התורה בעיר זו, יסדתם ישיבות והעמדתם תלמידים הרבה. אתם רבותי, שמאורכם אנו נזונים ומפיכם אנו חיים: באתי להודיעכם כי אני עבדכם יהודא מאיר בן מרגלא. החלטתי להחזיר את העטרה ליושנה, והנני מזמינכם לחג של הנחת אבן יסוד להיכל התורה, לבית שנגדל בו תורה עד ביאת הגואל, ובטוח אני בזכותכם ובזכות תורתכם שאצליח במפעלי למען שמו הגדול ותורתו. עצמתי את עיני ונדמה היה לי , כי כל החלל מלא מנשמות קדושות ששטות ומסובבות את הרב הצעיר והפלאי הזה העומד לפני. כאילו הרגיש כי רק על זמן מוגבל ניתנה לו האפשרות לפעול ולהפעיל, ולהרבות כבוד התורה וכבוד שמים.

ממעשיו של רבי מאיר שפירא זצ"ל למדים אנו את מעלת זכות האבות וזכות הצדיקים אשר כדאי וראוי לפקוד את קברם ולבקש כי יהיו מליצי יושר. אך לשם כך צריכים להיות קרובים אליהם, וככל שקשורים יותר אל הצדיקים ושייכים אליהם זוכים בעבורם. לא בכדי היו כאלו אשר בבואם לקברי הצדיקים למדו משהו מתורתם כדי להיות קשורים אליהם טרם באים להתפלל בקברם. כמה מתאימים דברים הללו בעמדנו ימים ספורים לאחר ההילולא הקדושה של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו.

מי יתן וזכות אבות וזכות כל הצדיקים שבכל הדורות תעמוד לנו וכל ישראל לגאולה ולישועה בב"א.