מעמד הר סיני ומצוות ידיעת התורה לשמה

הרב אליעזר שנוולד , ב' בסיון תשע"ה

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

מעמד הר סיני היה מעמד כללי יוצא דופן שנקהלו אליו כל בני ישראל כפי שנאמר (דברים ד י): "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ד' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן". מגמת התורה שתהיה ידועה לכל ולא רק למגזר אליטיסטי מצומצם. הקהלת 'כל העם' משקף את המגמה, שהתורה ומצוותיה יהיו ידועים לעם כולו, ובאמצעות ידיעת התורה תעוצב דרך החיים של כל יהודי באשר הוא.

מעמד הר סיני הוא גם הבסיס לחובת האבות ללמד ולהנחיל את התורה לדורות הבאים "ואת בניהם ילמדון". ועל כן נצטווינו במצוות תלמוד תורה: "ושיננתם לבניך".

לימוד התורה שונה באופן מהותי מכל לימוד אחר בעולם. לימוד התורה אמור להיות "לשמה"! התורה היא אלוקית, המניע ללימודה צריך להיות "לשמה" ולא לשם מטרות שוליות בעלות חשיבות פחותה. "והזהירו החכמים על זה ואמרו (אבות פ"ד מ"ה): 'אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם', והם רומזין למה שביארתי לך, שאין לשום תכלית החכמה לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרוויח ממון, ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד, וכן אין תכלית האמת אלא שיידע שהיא אמת, והתורה אמת, ותכלית ידיעתה - לעשותה". (פירוש המשניות לרמב"ם- הק' לפרק חלק).

אולם יש פן נוסף בלימוד לשמה המבואר בגמ' (נדרים דף ס"ב ): "ר' אליעזר בן רבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן". הרא"ש (שם) מבאר את הגדר של לימוד תורה "לשמה": "ודבר בהן לשמן - כל דיבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות". המטרה של לומד התורה צריכה להיות "לשם התורה" דהיינו ללמוד כדי ". ע"פ הרא"ש הלומד צריך להתכוין שלימודו יביא אותו לידיעה נרחבת של התורה ולא למטרות שוליות. וכך כותב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התורה ב' א'): "ענין תורה לשמה - לשם התורה. כי מציאות החכמה הוא רצון השי"ת שתהי' בפעל, והיא מציאות יותר נחמדה ומעולה מכל מה שאפשר להחשב וכו'". זוהי מגמה אלקית, שחכמת התורה תופיע במציאות, שהתורה תהיה ידועה לכל, ושהמאור שבה יאיר על כל המציאות כולה.

על חשיבות ידיעת התורה אנו למדים גם מדברי הגמ' (מועד קטן, כח, א): "רב אשי איתחזי ליה בשוקא, אמר ליה: איתרח לי תלתין יומין, ואהדרי לתלמודאי. דאמריתו: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". כשנודע לרב אשי שקרוב יומו להיפטר מן העולם ביקש שיתנו לו ארכה של שלושים יום שבמהלכם יוכל לחזור על כל מה שלמד בימי חייו, משום שכשיבוא לפני בי"ד של מעלה יבחנו את מצב ידיעותיו בתורה.

כך גם מבואר במקום אחר במדרש (משלי פרשה י): "בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו (ביום הדין), אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה? מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין, וכו'. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו, וכו', אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין"