מעמדו המיוחד של שבט לוי

הרב שמואל זעפרני , ג' בסיון תשע"ה

הרב שמואל זעפרני
הרב שמואל זעפרני
צילום: עצמי

במסגרת העיסוק בדגלי השבטים ובסדר חנייתם עוסקת התורה גם במעמד שבט הלוי. מדוע אפוא שונה שבט הלוי משאר שבטי ישראל?

דומה שעיון בפרק ג' יבאר את העניין. פרק זה פותח בתיאור תולדות אהרן ומשה (ג, א-ד), ולאחריו מגדירה התורה את תפקיד הלויים:

הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ: וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ג, ו-ט).

לפי האמור כאן תפקידו של שבט לוי הוא לשרת את אהרון ובניו ולשמור משמרתו. הלויים נתונים לאהרון ולבניו מאת בני ישראל, וכאילו הם נציגות של שבטי ישראל בשירות הקודש, כלומר בשירות אהרון ובניו המופקדים על עבודת המשכן.

הכתוב מוסיף ומבאר מדוע שבט לוי נבחר כנציגו של העם כולו לשירות בקודש:

וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְקֹוָק: (ג, יא-יג)
התורה פורסת לפנינו יריעה היסטורית רחבה שלפיה כבר במכת בכורות במצרים הוקדשו כל בכורות ישראל לה', ולאחר מכן, בנסיבות שאינן נזכרות בפירוש בכתוב, המירו הלויים את תפקידם של בכורות ישראל. רש"י (ג, יב) משלים את החסר ומפרש: "לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם".

ואכן כך מפורש בספר דברים:

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְקֹוָק אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לַעֲמֹד לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לוֹ (דברים י, ח).

פסוק זה מוזכר לאחר תיאור חטא העגל בספר דברים, וכך פירש רש"י שם (י, ח): "בעת ההוא - בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו".

אולם דומה שכבר בכתובים המתארים את חטא העגל בספר שמות ניתן לראות ששבט לוי יועד לתפקידו כמשרת בקודש. וכך נאמר שם:

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: (שמות לב, כו-כט)
האמירה של משה ללויים "מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם" עושה שימוש במונח 'מילוי ידיים' המוכר לנו מחינוך הכהנים לתפקידם, כגון בפסוק: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי" (שמות כח, מא), וכן מימי המילואים שעניינם הכנת הכהנים לעבודת המשכן. נמצא שע"י מעשה הלויים החטא העגל, בכך שלא נטלו חלק בחטא אלא נענו לקריאתו של משה "מִי לַיקֹוָק אֵלָי", זכו והפכו לשבטו של ה'. וכך פירש ספורנו את הביטוי : "מִלְאוּ יֶדְכֶם": "הקנו שלמות לידכם היום שתהיינה מוכנות לעבדו במקדשו".

והמלבי"ם שם כתב:
הודיע להם שעי"כ ימלאו ידם להתחנך להיות תחת הבכורות שהם לא נתאספו אל משה וידע שידחו מלהיות משרתי ה', כי כל איש מכם יתחנך לעבודת ה' ע"י בנו ואחיו, ועי"כ לתת עליכם ברכה כמ"ש (דברים לג) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' ברך ה' חילו:

היחס בין כהנים ולויים

לפי האמור לעיל, בפרק ג' נבחרו הלויים כמשרתי הכהנים. אולם השוואה בין הכתובים בפרק ג' ובין הכתובים בפרק א' המתארים את תפקיד הלויים מצביע על היבט אחר של מעמד הלויים.

וכך מובא בפרק א' (מח-נג):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם. וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

בשני המקומות מוגדר תפקידם של הלויים, אולם באופן שונה. בפרק א' מופקדים הלויים על משכן העדות והם ממוקמים סביב למשכן כמשמרת וכחיץ בין שאר השבטים הנמצאים במעגל החיצון ובין המשכן. בפרק א' אין כלל אזכור לכהנים; הלויים נזכרים בפרק זה באופן בלעדי. פרק ג', לעומת זאת, פותח בתיאור תולדות אהרון ומשה, ורק בהקשר של הכהונה מוגדר תפקידם של הלויים כמשרתי אהרון והכהנים. כמו כן, הביטוי "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" חוזר בשני המקומות, אולם בעוד פרק א' מייעד את תפקיד ההגנה על המשכן (או יותר נכון: ההגנה על בני ישראל מפני המשכן) ללויים שהם "סָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ", פרק ג' מייעד את תפקיד החציצה בין העם ובין המשכן לכהנים ("וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת").

נראה לומר, שאם בפרק ג' הוצגו הלויים כמשרתי הכהנים, בפרק א' הלויים הינם בעלי מעמד עצמאי ותפקידם לשרת בקודש באופן ישיר ובלתי קשור לכהנים. אולי לפי פרק א' הבחירה בשבט הלויים קודמת כרנולוגית וערכית לבחירת הכהונה. הלויים לפי הבנה זו אינם בשירות הכהנים אלא הכהנים הם חלק משבט לוי שזכו למעמד מיוחד בהקרבת הקרבנות. הכהנים נבחרו כי הם חלק משבט לוי שנבחר קודם לכן. לפי פרק ג' היוצרות התהפכו. הבחירה בכהונה קדמה לבחירה בשבט לוי כולו, ובעקבות מעשיהם של שבט לוי בחטא העגל, הם נבחרו להחליף את בכורות ישראל בשירות הכהנים.