בין נישואי תערובת לגיור

בשנים האחרונות התפתחה תופעה חדשה בתוך הנישואים המעורבים – תופעת נישואי תערובת ללא התבוללות.

רננה בירנבוים , ד' בסיון תשע"ה

רננה בירנבוים
רננה בירנבוים
צילום: עצמי

בעיית נישואי התערובת ליוותה את החיים היהודים מאז תחילת דברי הימים שלנו.

אברהם היה מוטרד מן האפשרות שיצחק יינשא לאשה מן האוכלוסייה הכנענית המקומית. נישואיו של עשו לשתי נשים חיתיות גרמו מורת רוח ליצחק ורבקה. עזרא ונחמיה, ששבו לישראל אחרי גלות בבל, הנהיגו נקיטת צעדים מרחיקי לכת נגד הנישואים לזרים. הבעיה איננה חדשה, אך מאידך נראה שהיא מעולם לא הכתה בנו בקנה מידה כמו היום.

בשנים האחרונות התפתחה תופעה חדשה בתוך הנישואים המעורבים – תופעת נישואי תערובת ללא התבוללות. האבא היהודי שנישא לבת זוג שאיננה יהודייה, ממשיך לשמר את ערכיו היהודים בתוך משפחתו ומגדל את ילדיו עם זהות יהודית. הוא שולח את ילדיו לבית ספר יהודי, מטפח את השתתפותם בתנועות נוער יהודיות והילדים אף מלווים אותו לתפילות בבית הכנסת.

מכיוון שאנו חיים בעולם של ריבוי זהויות, חופש וחרות, אנו עדים גם לדמוקרטיזציה של המשפחה. וכך, בעוד שהאבא ממשיך ביהדותו בשיתוף הילדים, האם נשארת מאחורי הקלעים או מחוץ לתמונה ביחס לזהותם היהודית.

לעיתים ההורים מפליאים לעשות ובמקביל לחינוך היהודי שהילדים מקבלים מהאב, האם הקתולית נותנת להם חינוך קתולי ומלמדת אותם את ההשקפות הדתיות שעליהן גדלה. בבסיס התמורות ישנה גישה חדשה של אינדיבידואליזציה במשפחה – כל אחד יגדל ויחליט על דרכו, בעוד המשפחה הפוסט-מודרנית פורקת את המטענים המטפיזיים המשותפים שהיו נהוגים במשפחה המסורתית. תופעה זו אינה גורפת, אולם אנו פוגשים בה בעיקר באולפני הגיור המטפלים בציבור המגיע מאמריקה הלטינית, שכן ארצות אלו הן בעלות תרבות קתולית ויש בהם רמה גבוהה של נישואי תערובות.

הגר העומד לפנינו כיום שונה מאד מהגר בדורות הקודמים. במציאות של ימי הביניים למשל, כאשר ישראל סבלו מייסורים רבים בארצות הנצרות והאסלאם, הגיור היה תאולוגי ואמוני. רק אדם שעבר ברור תיאולוגי יכול היה לרצות ולהצטרף לעם ישראל, והיה ברור לו שהגיור כרוך בשמירת מצוות. אם בעבר הגיור עסק בכניסתו של אחד מאומות העולם לכלל ישראל וזו הייתה כניסה לעם ישראל מבחוץ, הרי שהגר של הדורות האחרונים בדרך כלל הוא צאצא של יהודי, שאר בשרו של יהודי או בן זוג של יהודי. הגיור בימינו עוסק ברובו הגדול בכניסה הלכתית של אנשים בעלי זהות יהודית - אנשים שאכלו קניידלך בפסח, סבלו אנטישמיות, משרתים בצה"ל ומשלמים מס הכנסה, חלקם אף אזרחי ישראל וזכאי חוק השבות.

כאשר יהודי כהלכה הוא אדם ששמר על רצף ביולוגי מצד אמו, מה מעמדו של אדם ששמר על רצף רוחני ויהודי מצד אביו וכיצד מגיירים אדם שכבר הינו בעל זהות יהודית? את המענה לשאלות אלה צריך תוך רגישות רבה והבנת הקושי הרגשי העצום של ילדים אלו. עלינו לבדוק כיצד אנו עוזרים להם לחזור ולהיות חלק המושרש בתוכנו, הלכתית וחברתית, מבלי להתעלם מהקושי העצום שהם עוברים.

באופן אישי אני מאמינה שאפשר לשמר במשך דור אחד או שניים ערכים רבים במשפחה פוסט מודרנית בעלת ערכים שונים בתוכה, גם לא באופן רציף ומתמשך. היהדות מאמינה במוסד המשפחה ומבקשת ליצור משפחה שתהיה מאחדת, בעלת חזון אחיד ומטרות משותפות. משפחה שיש בה לא רק אהבה, אלא גם אמונה משותפת, משפחה שהיא אינה רק שני יחידים שונים הגרים תחת קורת גג אחת, אלא יש בה שותפות רעיונית ואמונית.

גרים חדשים אלה מעמידים את עולם הגיור בפני מציאות חדשה, מורכבת ומאתגרת. הגר החדש שונה מקודמו, שכן לעיתים יש לו בלבול גדול בהבנת מושגי יסוד בעולם היהודי, גם כשהוא חש בעל זהות יהודית. כך לדוגמה לפני מספר שנים בביקור שערכתי בכיתת גיור לשיעור בנושא המשיח, ראיתי את הבלבול צף על פני השטח. בעוד שלצוות המורים הייתה תחושה שהתלמידים מצויים בחומר, כאשר שאלתי מיהו המשיח, התשובות שקיבלתי היו סותרות ורבות - אלוקים, מלאך, נביא, בשר ודם. אין לי ספק שהאסוציאציות שלהם היו שאובות מההשפעות שקבלו מהעולם הנוצרי – מהסביבה, המשפחה, החברים, האימא.

דוגמא נוספת המשקפת את החשיבה הנוצרית גם בקרב צאצאי יהודיים, היא בהתייחסותם לסיפור קין והבל. בתפיסה הנוצרית קין מסמל את היהודי אשר הורג את ישו ונענש על כך בהיות נע ונד. לפי הנצרות היהודי נודד בצו אלוקי, דבר המעניק לגיטימציה לגרש יהודים ולפרוע בהם. על בסיס כך כמרים רבים שעלו לדוכן בכנסיה עיגנו את הפגיעה ביהודים כציווי. גם חטאם של אדם וחוה נתפס אצל מתגיירים רבים כקשור למין ולחטא, בעוד אנו כיהודים לומדים את הנושא מתוך גישה של אחריות, תיקון וחזרה בתשובה.

זה המחיר שאנו משלמים על כך שצאצאינו גדלים במשפחות שהאמונה איננה משותפת ואחידה - מה שברור לאלו הגדלים על ברכי האמונה היהודית, לגמרי לא ברור להם. ממקרים דוגמת אלה הבנתי שלמרות שמדובר על צאצאים לאבא יהודי, חייבים לפתוח את לימודי האולפן לא בעיקרי האמונה אלא דווקא בהבדל בין נצרות ליהדות. ואכן כיום כחלק מהכנת חומר הלימודים, גם המורים בכיתות הגיור הנמצאות תחת אחריותי לומדים על ההבדלים הרדיקלים בין יהדות לנצרות וכל כיתת אולפן מקבלת קורס על כך בתחילת שנת הלימודים.

חובתנו להתייחס בלב פתוח ובעין חיובית לתופעות הנובעות מהנישואים המעורבים, ולעשות כל מאמץ להחזיר את הילדים האבודים לחיק היהדות. כפי שכתב הרב אריאל במאמרו "על בעיות הגיור בימינו": "משימתנו היום כפולה. לא רק לתקן את חטאי העבר, אלא גם למנוע תוצאות דומות בעתיד. מאותה סיבה יש לעודד את גיורם של נוכרים שהם צאצאי יהודים. ללא גיורם הם יוסיפו להביא צאצאים נוכרים לעולם ולהרבות מכשול".