מאמץ אחרון לפני ירושלים

מרדכי ברוך , ז' בסיון תשע"ה

מרדכי ברוך
מרדכי ברוך
צילום: ישיבת בית אורות

מעשה בבן מלך שהיה הולך ומצליח במעשה ידיו ומתוך השפע שהיה מצוי בו,היה מחפש משמעות ותוכן לחייו.ויהי היום ויפן לרבותיו ויאמרו לו,על מנת להשלים את עצמך ולרדת לשורש נשמתך עליך לשאת אישה ועמה ובזכותה תזכה לעלות במעלות רוחניות, ולחשוף בך עומק פנימי.החל בן המלך בחיפושים וימליצו לו על עלמה כלילת המעלות.ציפה בן המלך למפגש עם העלמה.אולם כאשר ראה אותה בן המלך, התאכזב ממראה עיניו.חזותה היתה פשוטה ועממית,זה לא מה שהוא חיפש. בו במקום,התנצל בפני הבחורה ואמר לה שהוא מרגיש שזה לא ילך.התעצבה הבחורה ואמרה בלבה "כנראה שאיני ראויה לבן המלך, אחפש בחורים ברמתי".וכך בן המלך והעלמה החסודה שהיו יכולים להתאים זה לזו, מחפשים את בחיר ליבם שישלים אותם ועדיין לא מוצאים.

לו בן המלך לא היה שופט רק למראה עיניו היה יכול להיוודע לבחירת ליבו.לו העלמה הייתה יותר אסרטיבית ומודעת למעלותייה,הייתה משכנעת את בן המלך שביכולתם להקים בית בישראל ומתוך כך להגיע למדרגות רוחניות נשגבות,במקום לבזבז את זמנה עם בחורים שלא מגיעים לרמתה.

למקרא סיפור זה רבים מאיתנו מקווים לסוף טוב, שיבוא שדכן ויאיר את עיני שתי הדמויות בסיפור ויאמר להם שהם מתאימים זה לזו. לומר לעלמה שעליה להאמין שהיא ראויה לבן מלך וכמובן לומר לבן המלך לא לשפוט למראה עיניו.הנערה הזו היא היא אשר בזכות החיבור עמה יזכה למעלות רוחניות נשגבות.

המקרה הנ"ל לא לקוח מסיפורי מעשיות,לצערינו הוא משל למציאות יומיומית,שלעניות דעתי היא השורש למחאת יהודי אתיופיה, שכעת מתפרצת במלוא הזעם. עליית יהודי אתיופיה נעשית בתקופה מכוננת במדינת ישראל. הבניין החומרי מבוסס כיאות, אולם משבר זהות חריף מתחולל בחברה הישראלית. מדינת ישראל מנסה לבסס את המשמעות הפנימית שלה,מעבר לעצם קיומה. במילים אחרות, מדינת ישראל דורשת להעמיק ולרדת ליסודות הקיום הרוחניים שלה, ולהעמיד לעצמה חזון רוחני חדש. מהו החזון של המדינה:קיום גשמי?מוסרי?תרבותי?רוחני?מקדש?ממלכת כהנים וגוי קדוש?

יהודי אתיופיה היו היחידים מכל הגלויות שקראו לארץ ישראל,ירוסלם (ירושלים).לגביהם ארץ ישראל היא השער לירושלים.הקיום הגשמי היה הפתח לתוכן הרוחני.הם חיו בתודעת בית מקדש עד לפני שנים מעטות.הם נשאו בחלומותיהם,בתרבותם,במסירות נפשם להישאר יהודים, אוצרות רוחניים אדירים.עם ישראל זקוק לאוצרות האלה כאוויר לנשימה.אולם קולם לא נשמע,האוצרות נשארו טמונים תחת מעטה של אטימות.התרומה הרוחנית שלהם למדינת ישראל נשארה כמוסה.הן העם היושב בציון והן עולם התורה לקו בהסתכלות שטחית וחיצונית. גילויי האפליה והגזענות היו רק פועל יוצא של חוסר הקבלה הרוחני.גם מצד יהודי אתיופיה המודעות לאוצרות הרוחניים שבקרבם לא היתה מפותחת ומנוסחת כדי צורכה,וכך רבים מיוצאי אתיופיה החלו להגדיר את זהותם בצורה שטחית של מאכלים ,מלבוש ומוזיקה אתיופית, כאחרוני הגויים באתיופיה,לא מודעים לנקודת ירושלים שבקרבם לא משמיעים את קולם באור שיכול לעורר ולתרום לחברה הישראלית בברורי הזהות שלה.

אנו מאמינים שכאשר העם היושב בציון, יחשף ויתוודע מתוך אמונה וענווה, לנקודת ירושלים שהביאו עמהם יהודי אתיופיה ויצליח לחדור מעבר למבט השטחי אל נקודת התוכן של העליה, וכן כאשר יהודי אתיופיה יתחברו לנקודת "הירוסלם"מתוך עוז ואמונה, ויסירו את תרבות הפולקלור החיצונית והאפרו אמריקאית אשר אימצו לעצמם, נוכל להתקדם למדרגת הקודש של ירושלים ובית המקדש, שהאומה כה מצפה ומייחלת לה.אנו מאמינים שלא במקרה המחאה הזו התפרצה, היא באה לאותת לנו,שאיננו עושים מספיק לחשוף את נקודת ירושלים שביהודי אתיופיה ושבזכותה נוכל להגיע למדרגת ירושלים והמקדש.אין אנו מתעלמים מהפתרונות המעשיים הנדרשים לתקן את העוולות שעלו מתוך המחאה, אך אנו צריכים להעמיק ולזהות את שורש הבעיה ומתוך כך נוכל לייצר פתרונות אמיתיים ונכונים. יהי רצון שדרך החיבור מתוך עוז וענווה ליהודי אתיופיה נזכה לתודעת ירושלים ובית המקדש.