להיות נערה כבדת שמיעה

"אז הגעתי לבנ"ע והרגשתי לבד. כמו שזורקים אותך לבריכה בלי מצופים". שחר פריינטה על התמודדות של נערה כבדת שמיעה, לציון יום השמיעה.

שחר פריינטה , ט' בסיון תשע"ה

שחר פריינטה
שחר פריינטה
צילום: יח"צ

ההתרגשות הראשונה של ילד בכיתה ד' אשר סוף סוף מגיע לבני עקיבא. הכול חדש. המדריך, הקומונרית הקירות והחניכים. הילד כבר עומד בפתח הדלת. ממש נרגש לפתוח אותה. נכנס, מתיישב, חיוך על שפתיו ו..

ואז הוא ניזכר. הוא כבד שמיעה. יש לו מכשירים על אוזניו. ואיש אינו יודע זאת בסניף. הוא חדש, הכול חדש, ואף אחד לא מכיר אותו בעצם - לא המדריך ולא החניכים .

ולראשונה בחייו הוא לבד. בלי הורה, בלי מורה או מורת שילוב שעוזרת לו להשתלב. הפעם הוא לבד. צריך להסביר מול כולם שרגע, שניה , חכו, אני לא שומע טוב. ואני מרכיב לאוזניי מכשירי שמיעה . ופתאום כבר כולם בחוץ משחקים ביחד ולא אין מושג על מה הפעולה ולמה כולם צוחקים? ואיך קוראים למי...

מכירים את הילד הזה? תרשו לי לגלות לכם. הילד הזה הוא אני. למעשה, הילדה הזאת..

שלום לכם, קוראים לי שחר פריינטה. ואני כבדת שמיעה מאז ילדותי. אני מרכיבה לאוזניי מכשיר שמיעה ושתל כוכלארי . ואני לא שומעת טוב. המכשירים האלה אומנם עוזרים לי אבל לא ברמה של שמיעה "נורמלית" . כל חיי השתלבתי במקום של "הרגילים" . במעון, בגן, בבית ספר..

ואז הגעתי לבני עקיבא. ולראשונה בחיי הרגשתי לבד. כמו שזורקים אותך לבריכה בלי מצופים. ככה גם אני. הגעתי לפעולה הראשונה בהתרגשות . ולא הצלחתי לשמוע כמו כולם. כי היה הד מטורף במבנה וכי המדריך שלי פשוט לא ידע ודיבר עם הגב אלי. ובמיוחד אני לא ידעתי להסביר שאני כבדת שמיעה.

בבית ספר כולם דואגים להסביר ש"ששחר כבדת שמיעה, תלמידים" וכל המורים עוברים קורסים והרצאות וגם יש לך מורת שילוב שעוזרת לך להשתלב. ובסניף? אין מורה, הכול תלוי בך, במדריך ובשבט. אבל אני פשוט לא ידעתי איך להסביר את מה שיש לי באוזניים.

אז במקום לספר, התחלתי להרוס ולקלקל כל פעולה אפשרית, כי לא הצלחתי להסביר שאני פשוט לא שומעת.

המדריך כעס, החניכים כעסו והתחילו "לרדת" על המכשירים הגדולים שיש לי על האוזניים. ופשוט הפסקתי להגיע לבני עקיבא. במקום להתמודד ברחתי. וזאת היתה טעות.

בשבט הרא"ה חזרתי לסניף. כי הרגשתי שכבר אני מספיק גדולה בשביל להסביר, ושגם החניכים מספיק בוגרים בשביל להכיל ולהבין שמה שיש לי על האוזניים זה לא אוזני חמור. זה מכשירים שעוזרים לי באתגר שהקב" ה הציב לי ובכך אני יכולה להשתלב.

הדרכתי מכיתה י-יא את שבט נבטים-ניצנים והשתדלתי כמה שיותר לחנך לקבלת השונה. הבנתי, שאם אני באמת רוצה שהשונה יתקבל, אנחנו צריכים לקום ולדבר ולעשות. להתחיל לספר מה עובר כבד שמיעה, ואיך אפשר לגרום לכך שנצליח להשתלב.

הקמנו קבוצת כבדי שמיעה במחוז יהודה , שחוץ מלדבר היא גם מאוד עושה! מנסה כמה שיותר לגרום לכך שחניכים כבדי שמיעה ישתלבו רגיל ולא יפספסו את הדבר המדהים הזה שנקרא בני עקיבא. ובני עקיבא מקבלת ועושה ומוכנה לעשות הכול כדי שכולם השתלבו.

אני רוצה לסיים במשפט שהולך איתי בזמן האחרון.

אני לא מוגבלת, מי שרוצה שיחשוב כך. אבל אני יודעת ששום דבר לא מגביל אותי.