הזכות לגעת בתורה

"מיזם 929 מייצר את התנועה הגדולה של כל חלקי האומה המבקשים להיות קשורים אל ספר הספרים". הרב בני לאו בתגובה לדבריו של הרב רוזן.

הרב ד"ר בני לאו , י' בסיון תשע"ה

הרב בני לאו
הרב בני לאו
צילום: ישראל ברדוגו

בביקורת נוקבת על מיזם 929 (שתפורסם מחר ב"שבת בשבתו" ועלתה כבר היום באתרים הדתיים, תחת הכותרת "האם מותר להכניס חתולים לארון הקודש") ביקש הרב ישראל רוזן לבודד בין פתיחת שערי בית המדרש לכל מי שחפץ ללמוד לבין פתיחת מגברי הקול בבית המדרש לכל מי שחפץ, גם אם תורתו אינה יונקת מן הקודש.

על פתיחת השערים למבקשי תורה הוא מברך אך כולו סערה ביחס להפקרת פרשנות התורה בידי מחרפים ומגדפים. לטענתו, לב העניין של המיזם אינו הפרק היומי אלא דווקא הפרשנות הנלווית לפרק. בבדיקתו מצא את זו חלולה ורדודה, ומלאת כפירה.

זוהי טעותו הגדולה ומכאן הכשל הגדול שבהבנתו. ההיפך הוא הנכון. כל המיזם של התנ"ך היומי נולד מתוך התבוננות בכוחו ובהשפעתו של הדף היומי התלמודי. יצירת מסלול קריאה משותף בנכסי הרוח של העם, בקצב אחיד – זה לב העניין. בדומה ל"שביל ישראל" המסוגל להכיל את כל הצועדים בו בתחושת שייכות לארץ, כך "שביל התנ"ך" (=929) מייצר את התנועה הגדולה של כל חלקי האומה המבקשים להיות קשורים אל ספר הספרים, ירושת אבותיהם הקדמונים.

הרב רוזן ועמו כל שומרי משמרת הקודש צריכים להבין ולהפנים שאי אפשר לפתוח שערים ולצפות ללומדים השותים בצמא את דברי חוכמתו ואמונתו של הרב בלי שתינתן להם הרשות לומר את מחשבתם וקריאתם הם. העמדה הכוהנית הזו שמסרבת להכיר בבעלות המשותפת על הנכס הקדוש הזה היא לב הוויכוח. התורה היא מורשה לכל קהילת יעקב. לא היה ולא ייתכן שתהיה קריאה בתורה ללא ביטוי אישי של הלומד. כשרבן גמליאל העמיד את השומר בשער בית המדרש הוא עשה זאת מתוך ידיעה שעל פתחי השערים מתדפקים רבים שאין תוכם כברם. הוא ידע שיש הרבה "מינים" ואף טרח לברר ברכה מיוחדת המדירה ומוציאה אותם מחוץ לגדר. כשבא רבי אלעזר בן עזריה וסילק את השומר הוא ידע ש"יכנסו הכול".

הוא ידע שייכנסו גם אלה שאין תוכם כברם והוא ידע שעל ידי פתיחת השערים הוא מעורר מבוכה בקרב הלומדים. והלוא כך אומר לנו ר' אלעזר (גמרא חגיגה ג): "עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע". אל מול המשנה הסמכותית והבלעדית של רבן גמליאל הקובע ש"עשה לך רב והסתלק מן הספק", מציע רבי אלעזר (שהוא עשירי לעזרא הסופר) את המשנה שמעבירה את האחריות לתחום האדם עצמו. אוזן כאפרכסת היא אוזן של אדם מבוגר המסוגר לכלול בתוכו קולות רבים ולסנן אותם לפרודותיהם. הוא יודע לבור את הגרעין מהמוץ ויודע להעריך תורה שיש בה עומקים לבין תורה שאינה אלא מוץ שנודף ברוח.

כמובן שלא כל אחד יכול להתמודד עם האחריות שמטיל עליו ר' אלעזר. שיטת "עשה לך רב" מטילה על מערכת החינוך את האחריות לסינון הידע ולהעברת התורה באחריות מרב מוסמך לתלמידיו. בדיוק בשביל זה באו אנשי מכללת הרצוג ופתחו את הקהל תתקכ"ט (=929) שמקבל את החזון הגדול של הצעידה המשותפת אך מזמין את הקוראים לחוות את התורה רק מפי אנשי אמונה. למען ההגינות היה על הרב רוזן להזכיר שלחלק מלומדי התורה גם מכללת הרצוג אינה מסננת ראויה ולכן הקימו אתר נוסף הנקרא "תנך על הפרק" שמקפיד בניפוי קפדני יותר על מסירת התורה. כמובן שאין לי עניין להתווכח על המסננים האלה וחובתו של כל רב ואיש חינוך לייצר את הנפה התואמת את אמונתו.

אני באתי לאחוז בשולי גלימתם של עזרא הסופר, של הלל, של רבי אלעזר בן עזריה, של רבי חייא הגדול ועוד רבים בדורות שאחריהם, ולדאוג שהעם שעמד למרגלות הר סיני וקיבל את התורה לא ייטוש את נחלתו. ההזמנה לצעוד בשביל הרחב הזה כוללת את הזכות של כל אחד לומר את חידושי התורה שלו, ובתנאי שינהג בכבוד. כשמישהו בא להתקוטט באתר – הוא התבקש לפנות את השביל. זהו שביל מכבד ולא שביל מתלהם.

כמו הרב רוזן, גם אני עשיתי "מדגם" מקרי של היום (יום ה, פרק כה בספר ויקרא). עברתי ממאמר למאמר, פגשתי את הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, את מפקד חיל האוויר אמיר אשל, את העיתונאי מיכאל הנדלזץ מעיתון הארץ, את דוד מדיוני מנהל רשות האכיפה והכפייה, את ניסים דיין, פיזיקאי ממכון וייצמן, את פרופ' יאירה אמית מאוניברסיטת תל אביב, את ד"ר נתנאל לאור, פסיכיאטר ופילוסוף, לצידם של הרב אורי שרקי, החכם והפייטן דוד מנחם ועוד אנשי רוח, כלכלה, ומדיניות מכל מגוון החברה הישראלית. אני מודיע לרב רוזן באחריות, שכל החבורה המרתקת הזו לא הייתה מעלה על דעתה להיכנס לשערי בית המדרש אם לא הייתה ניתנת להם הזכות לבטא את קריאתם האישית בתורה. ועכשיו כדאי לשקול את המחיר, את הרווח ואת ההפסד. האם נמשיך את מועדון השוערים הנועלים את דלתות בתי המדרש ושומרים על התורה מרוחות רעות העלולות לפגוע בה או שמא נפתח את שערי התורה מתוך אמונה שהמגע עם אותיותיה יגביה את קומת ישראל ויעצים את הדבק של החברה הישראלית.

בשונה מהרב רוזן, אני יודע שהאתר הוא לא לב העניין (כמו שטוען הרב רוזן) אלא רק מוצר אחד שמציע את המפגש עם הפרק היומי. יש לנו למעלה ממאה קבוצות בכל רחבי הארץ המתכנסות אחת לשבוע ולומדות שיעור בקצב של 929, יש אלפי אנשים שפשוט קוראים את הפרק. החוויה היא של יצירת מרחב חיים משותף שמבוסס לא על איום איראני או אחר ולא על צרכנות וצרחנות אלא על בסיס גובה רוחני של הנכס המאחד ומשתף את כולנו.